העניין הוא - כיצד ניתן לסביר את הבלתי ניתן להסבר. או כיצד לכתוב את הבלתי ניתן להיכתב. כמו לדבר על אלוהים, או משהו אחר שאינו מיוצג בעולם ואינו כפוף לחוקי לוגיקה. איך נדבר עליו.
משורר, כמו תיאולוג רציונאלי, מנסה לעשות את הבלתי אפשרי.
המוטיבציה לקיים סדר במחשבות על העולם באמצעות מילים נועד לכישלון מראש.
לתפוס זמן.
עכשיו פרןיד מובן במידה מסוימת.
מדוע חסרה הפסיכואנליזה כלים לנתח את בעיית המשורר.
עוסק המשורר בבירור תמידי של המיסתורין בתוך עצמו הוא בדו-שיח עם עצמו, כפי שהתיאלוג מברר את מסתורין האל או העולם. חקירת תמידית בלתי פוסקת של האזורים החשובים בחיי האדם.
וזהו המשורר המועד בביטחון אל עבר הלא נמצא, בתחבולות שהן חזרות בלתי נגמרות.
