כמו הדאדא ביקש גם הסוריאליזם לשנות את סדרי החברה, אך בניגוד לתנועה האנרכיסטית, לא הסתפקה הקבוצה שהתלכדה סביב ברטון בהרס לשמו. היא שאפה לחשוף את טווח האפשרויות הגלומות באדם. לדעתה, נבצר ממנו עד כה לנצל את הפוטנציאל הטמון בו בשל אי-הכרתו את התת-מודע ואת עולם הדחפים המודחקים. היסטוריון הסוריאליזם, מוריס נאדו, כותב: ״הסוריאליזם נתפס על ידי מייסדיו לא כאסכולה אמנותית חדשה, אלא כאמצעי הכרה - במיוחד הכרת עולמות שעד כה לא נחקרו בשיטתיות: התת-מודע, המופלא, החלום, הטירוף, מצבי ההזיה, בקצרה - כל מה שמאחורי הקלעים של ההיגיון״. הכרה מעין זו מוליכה לשחרור האדם מכבלי התבונה המוסכמת. הזאת מתבטא עיקר המהפכה הסוריאליסטית, כפי שהיא נתפסת בתחילת המאה ה-20.
דאדא וסוריאליזם בצרפת, 12
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה