היות ורגיל היה לחיות בחיים שאינם חיו, לא תמה ולא שאל ולא חזר בו וקיבל את הדין.
"[ ...] אצבעותיו מצאו את הדלת. הבית
נראה ריק מתושביו וריח צבע טרי עלה באפו. המפתח חיפש אף הוא את המנעול. במהירות
ובביטחון סהרורי חדר המפתח לסדק הדק. סיבוב קל, חריקה קטנה – ועמד בפנים. מיד ידע
שזה לא ביתו וזה לא מפתחו, אך היות ורגיל היה לחיות בחיים שאינם חייו, לא
תמה ולא שאל ולא חזר בו וקיבל את הדין. סגר את הדלת בשקט. את הנקישה האחרונה
לא יכול היה למנוע. הוא האזין ולא הייתה תגובה. שהרי הבית היה ריק ורק ציפייה
גדולה מילאה אותו [...]"[1]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה