הפוסטמודרניסט, בדיוק כמו המודרניסט, יכול להיות שותף לייצור הרעות ויכול להיות שותף לניסיון לחשוף אותן ולצמצמן. האוטופיה שכמעט כל מודרניסט מבטיח במורה כזו או אחרת עלולה להיות מחסה למעשי נבלה שונים ומשונים ואמצעי להרחיק ולהדחיק את האופנים החברתיים לייצורן והפצתן של רעות.
עדי אופיר, מאמר: פוסטמודרניזם: עמדה פילוסופית.
בתוך ״חינוך בעידן השיח הפוסטמודרני״ בעריכת אילן גור זאב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה