שיח - פוקו

פוקו מגדיר שיח כמכלול של פרקטיקות הקיימות בתקופה היסטורית מסוימת. למשל הפרקטיקות של הקליניקה הרפואית. ובה בעת כמושג תאורטי המאפשר להבין שאנחנו פועלים בהתאם ל"משטרי אמת" מסטימים.

דני פילק, בהקדמה לספר: הולדת הקליניקה, רסלינג.

מטבעי אני איני מדיני

מטבעי אני איני מדיני. רואה אני כל צורת שלטון כדבר שעשוי מלכתחילה להשתנות וצריך שישתנה והכרח שישתנה אלא אפילו משתנה אינו אלא חילוף צורה בצורה וצרה בצרה. על כרחנו אין הפרש אם שמעון מנהיג את המדינה אם לוי מנהיג את המדינה.

ש"י עגנון, מתוך "מעצמי אל עצמי", שר הבירה, עמ' 339.

כל בני האדם נופלים במלחמה

כל בני האדם נופלים במלחמה.
לכולם מגיע זר ומכתב רשמי וטקס.

מתוך "אמי מתה בשבועות".
מהספר "מאדם אתה ואל אדם תשוב"

לפני הדלת

[...] לִפְנֵי הַדֶּלֶת

שְׁנֵי הַסָּרִיסִים, הַזְּמַן וְהַגּוֹרָל, שׁוֹמְרִים עָלֵינוּ

וְעַל מְזוּזַת בֵּיתֵנוּ כָּתוּב: וְאָהַבְתָּ, וְאָהַבְתְּ.

פתוח סגור פתוח: בתים בתים ואהבה אחת, שיר 1.

שהר הזיכרון יזכור במקומי

יהודה עמיחי, בתוך "שירי ארץ ציון ירושלים":

שֶׁהַר הַזִּכָּרוֹן יִזְכֹּר בִּמְקוֹמִי,
זֶה תַּפְקִידוֹ. שֶׁהַגַּן לְזֵכֶר יִזְכֹּר,
שֶׁהָרְחוֹב עַל שֵׁם יִזְכֹּר,
שֶׁהַבִּנְיָן הַיָּדוּעַ יִזְכֹּר,
שֶׁבֵּית הַתְּפִלָּה עַל שֵׁם אֱלֹהִים יִזְכֹּר,
שֶׁסֵּפֶר הַתּוֹרָה הַמִּתְגַּלְגֵּל יִזְכֹּר,
שֶׁהַיִּזְכֹּר יִזְכֹּר. שֶׁהַדְּגָלִים יִזְכְּרוּ,
הַתַּכְרִיכִים הַצִּבְעוֹנִיִּים שֶׁל הַהִיסְטוֹרְיָה, אֲשֶׁר
הַגּוּפִים שֶׁעָטְפוּ הָפְכוּ אָבָק. שֶׁהָאָבָק יִזְכֹּר.
שֶׁהָאַשְׁפָּה תִּזְכֹּר בַּשַּׁעַר. שֶׁהַשִּׁלְיָה תִּזְכֹּר.
שֶׁחַיַּת הַשָּׂדֶה וְעוֹף הַשָּׁמַיִם יֹאכְלוּ וְיִזְכְּרוּ,
שֶׁכֻּלָּם יִזְכְּרוּ. כְּדֵי שֶׁאוּכַל לָנוּחַ.

מהספר "מאחורי כל זה מסתתר אושר גדול" (הוצאת שוקן, ירושלים ותל-אביב 1985, עמ' 26(

היסטוריה / אלי אליהו

עמ' 64 עיר ובהלות

הבא לתקן / מרטין בובר

הבא לתקן יתחיל בו בעצמו;
הווה אומר, יתחיל, אבל לא יסיים;
חייב אדם לצאת לדרכו מעצמו,
ולא לכוון את דרכו אל עצמו

מרטין בובר

לעלים משהו מיוחד / יהודה עמיחי

בַּחֶדֶר הַמּוּאָר בְּאוֹרְחִים

וּבְאוֹרוֹת, אָמַרְתְּ שֶׁאַתְּ חוֹזֶרֶת לְיָוָן.

"חַיֵּי הֶעָלֶה הָאֲמִתִּיִּים

מַתְחִילִים, לֹא בָּאָבִיב, אֶלָּא

כְּשֶׁהוּא נִתָּק מִן הֶעָנָף" זְמַן חָרִיף

קָצָר וְנִפְלָא שֶׁל נְפִילָה.

תְּפִלָּה:

שֶׁתִּתְרַחֵק הָאֲדָמָה וְתַעֲמִיק,

אוֹ יִגְבַּהּ הֶעָנָף.

"לְמַעַן יַאֲרִיכוּ יָמֵינוּ עַל הָאֲדָמָה הַזֹּאת".

ויהי העם כמתאוננים

י וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה אֶת-הָעָם, בֹּכֶה לְמִשְׁפְּחֹתָיו--אִישׁ, לְפֶתַח אָהֳלוֹ; וַיִּחַר-אַף יְהוָה מְאֹד, וּבְעֵינֵי מֹשֶׁה רָע.  יא וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה, לָמָה הֲרֵעֹתָ לְעַבְדֶּךָ, וְלָמָּה לֹא-מָצָתִי חֵן, בְּעֵינֶיךָ:  לָשׂוּם, אֶת-מַשָּׂא כָּל-הָעָם הַזֶּה--עָלָי.  יב הֶאָנֹכִי הָרִיתִי, אֵת כָּל-הָעָם הַזֶּה--אִם-אָנֹכִי, יְלִדְתִּיהוּ:  כִּי-תֹאמַר אֵלַי שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ, כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת-הַיֹּנֵק, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתָיו.  יגמֵאַיִן לִי בָּשָׂר, לָתֵת לְכָל-הָעָם הַזֶּה:  כִּי-יִבְכּוּ עָלַי לֵאמֹר, תְּנָה-לָּנוּ בָשָׂר וְנֹאכֵלָה.  יד לֹא-אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי, לָשֵׂאת אֶת-כָּל-הָעָם הַזֶּה:  כִּי כָבֵד, מִמֶּנִּי.  טו וְאִם-כָּכָה אַתְּ-עֹשֶׂה לִּי, הָרְגֵנִי נָא הָרֹג--אִם-מָצָאתִי חֵן, בְּעֵינֶיךָ; וְאַל-אֶרְאֶה, בְּרָעָתִי.

במדבר יא'

בני ציפר והמסכה

"לבסוף הגיע הדבר שכל כך חששתי ממנו: קמתי בבוקר וכשנעמדתי מול המראה שמתי לב שהמסכה שכיסיתי בה את פניי האמיתיות כדי לשעשע את קוראי הטור הזה, לא יורדת לי מהפנים."
9.3.16

ריקו חושב על איש השלג

עמוס עוז, אותו הים, 102

מדוע לא היית זוסיא?

מתוך: ביבליוגרפיה יהודית, עמ׳314

שני יסודות / זלדה

שני יסודות / זלדה:

הַלֶּהָבָה אוֹמֶרֶת לַבְּרוֹשׁ
כַּאֲשֶׁר אֲנִי רוֹאָה
כַּמָּה אַתָּה שַׁאֲנָן
כַּמָּה עוֹטֶה גָּאוֹן
מַשֶּׁהוּ בְּתוֹכִי מִשְׁתּוֹלֵל
אֵיךְ אֶפְשָׁר לַעֲבֹר אֶת הַחַיִּים
הַנּוֹרָאִים הָאֵלֶּה
בְּלִי שֶׁמֶץ שֶׁל טֵרוּף
בְּלִי שֶׁמֶץ שֶׁל רוּחָנִיּוּת
בְּלִי שֶׁמֶץ שֶׁל דִּמְיוֹן
בְּלִי שֶׁמֶץ שֶׁל חֵרוּת
בְּגַאֲוָה עַתִּיקָה וְקוֹדֶרֶת.
לוּ יָכֹלְתִּי הָיִיתִי שׂוֹרֶפֶת
אֶת הַמִּמְסָד
שֶׁשְּׁמוֹ תְּקוּפוֹת הַשָּׁנָה
וְאֶת הַתְּלוּת הָאֲרוּרָה שֶׁלְּךָ
בָּאֲדָמָה, בָּאֲוִיר, בַּשֶּׁמֶשׁ, בַּמָּטָר וּבַטַּל.
הַבְּרוֹשׁ שׁוֹתֵק,
הוּא יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ טֵרוּף
שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֵרוּת
שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דִּמְיוֹן
שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחָנִיּוּת
אַךְ הַשַּׁלְהֶבֶת לֹא תָּבִין
הַשַּׁלְהֶבֶת לֹא תַּאֲמִין.