עמ' 64 עיר ובהלות
הצגת רשומות עם תוויות שירה. הצג את כל הרשומות
הצגת רשומות עם תוויות שירה. הצג את כל הרשומות
יום שישי, 22 באפריל 2016
יום חמישי, 2 ביולי 2015
המנגינה של העדר חיים
המנגינה של העדר חיים
פורט עלי הרוקד
התנועה ארוכה יותר ממה
ארוכה ממה
מה הירוק הזה
שהולך בי מהכתף והצוואר
למקום שאני הולך הירוק
הולך איתי ומסמן שהולך
הזרועות מושכות
למקום שהוא מעבר למקום
הנה אני נאסף להיות הווה
חווה פנחס כהן
פורט עלי הרוקד
התנועה ארוכה יותר ממה
ארוכה ממה
מה הירוק הזה
שהולך בי מהכתף והצוואר
למקום שאני הולך הירוק
הולך איתי ומסמן שהולך
הזרועות מושכות
למקום שהוא מעבר למקום
הנה אני נאסף להיות הווה
חווה פנחס כהן
יום שבת, 7 ביוני 2014
שירים / בולגקוב
כן, שירים... והוא כבר בן שלושים ושתיים! מה הלאה? [...] אני לא מאמין באף מילה מכל מה שאני כותב!...״
מיכאיל בולגקוב, האמן ומרגריטה, 98
יום שלישי, 27 במאי 2014
דמיון ומציאות
המציאות המצאת בדמיון
אנחנו מדמיינים אץ המציאות ומדברים על המציאות.
מהי המציאות? הדמיון
כשאנחנו מדברים אנחנו יוצרים מציאות.
ואז ניתן לכתוב שיר חסר מובן לכאורה. מילים לא מובנות
יום ראשון, 11 במאי 2014
הנאצי שבי טיוטה
בשעות הערב, על יד המזרקה
שמעתי קינה והקינה שרה שיר
לך ועל הנאצי שבך
שמסוגל לרצוח
הנאצי שבי אומר לי לא
לא עוד אכזבות
מי שלא שמע לא ידע
המשוגע שבי אומר טוב
טוב לדעת אכזבות
יום שבת, 10 במאי 2014
איזה מין אדם / יהודה עמיחי
מתוך השיר ״איזה מין אדם״
מהספר -גם האגרוף...״
אני לא מכונית, אני אדם
אני אדם-אלוהים, אני אלוהים-אדם
שימיו ספורים. הללויה.
גלות החושים
לדבר על החושים שגרים בגלות
לשקר כשאומרים עולם ומלואו
לספר על הבתים שמחוץ לדבקות
לבוא ולהמשיך ככל הזמנים ולבוא
נסעתי רחוק מכאן אל ירחו של ירח
אל תפאורת הבמה שעל גדות החאן
אל סדקים שדבוקים על מרווח הסלעים
שבעותל המערבי ואל הכבישים שעלי
מובילים ממני אל כביש צדי חשוך
כמו המדרגות המוסתרות בצמחיה
ואף אדם לא ראה ויורדים במקום אחר
ועולים כזיכרון שבא בימים האחרונים
ומלקטים אורות בצבעי שממה חותכת
כמו ילדה יפה שרואה פרח ומסתכלת
יום ראשון, 4 במאי 2014
שיר ללא שם
אם הבלטות הן כנפי הנשרים
והקירות משב הרוח שטלטל אניית יונה
והכסא עליו היא יושבת הוא גוף מתאווה
ובית החלום הוא חלונות המשקיפים על העשן העולה
מסדום ועמורה
והפער שנפער בין גופי לגופה הוא
הכוח שהפריד חלקיקים בקריעת ים סוף
הטביע והשיל
אז המילים הבאות הן שאריות של
רגליה ועיניה
והשכחה והזיכרון שמקרבים אותי לעבודת השם
שלה
בחושך הנורא הזה
אני מרעים קול שלא נשמע מעולם.
יום שבת, 19 באפריל 2014
קלאס / פרק 36
אולייבירה חי כהומלס עם עמנואל ההומלסית.
הסבר על קלאס, ובסוף ״יום אחד מישהו יראה את צורתו האמתית של העולם. לקינוח מונח בלטינית המציין שם ללא משמעות:
Flatus vocis.
יום שלישי, 15 באפריל 2014
בונה בניין על חורבותיה של עיר שלא פונתה מתושביה
אני
עומד כאן ובונה בניין על חורבותיה של עיר שלא פונתה מתושביה.
טקסט שמאלי לטקסט הימני בשם - "חלומות שחולמים האלים".
טקסט שמאלי לטקסט הימני בשם - "חלומות שחולמים האלים".
כל שגבר
כל שגבר צריך לעשות הוא
לבחור את ההתמסרות העיוורת
לעגלה הרתומה לעניינים שבכוכבים
מקום ותזמון נכון כדי להוכיח אמונים
יום ראשון, 13 באפריל 2014
להחיות את הבנאלי - אפולינר
אפולינר לא הסתפק בנושאים המוסכמים אלא ראה בכל נושא מקור השראה לשירה. מהגרים יהודים, מסילת ברזל, תעופה או מגדל אייפל הם רק חלק מן האובייקטים המופיעים בכתיבתו. כמוהו כפוטוריסטים, מבליט אפולינר את הליריות שבטכנולוגיה המודרנית. אך אל המכונה מתווספים גם נושאים טריוויאלים יומיומיים כמו המתרחש ברחובות הכרך, כרזותיו ועיתוניו. מעיד אנדרה ביילי: ״כל דהר שימש לו חומר לשירה, תירוץ לשיר. אובייקט, פגישה, משפט שנאמר בבית קפה . הוא נטלם, סידרם על פי המקצב האישי שלו ושינה אותם על פי הצבע והתנועה של חלומותיו. המילה אחת, הוא יצר אותם מחדש״ שירת אפולינר שואפת להחיות את הבנאלי ולהצביע על היבטים יוצאי דופן שבשגרתי ובמוכר. אפולינר מבקש לשנות אץ הרגלי הראיה שלנו. כל אובייקט, שמכוח ההרגל הפך חסר חשיבות, אמור לשוב ולעורר בנו פליאה. מעתה ואילך מצויה השירה בכל מקום.
דאדא וסוריאליזם, 67
יום שבת, 12 באפריל 2014
שירה סוריאליסטית
ההגדרה החדשה שהסוריאליזם העניק לשירה הרחיבה את תחומיה אף אל מחוזות שהיו זרים לה עד כה. הסוריאליסטים טענו ששירה וחלום חד הם, שביטויי הטירוף הם יצירה נשגבת, שלכל ניסיון לצלול לנבכי התת-מודע נודע ערך פיוטי.
דאדא וסוריאליזם בצרפת, 16
יום ראשון, 6 באפריל 2014
יום שישי, 4 באפריל 2014
הרווח שבין
ענייני הוא ברווח שבין מילה למילה אות לאות טקסט לטקסט אדם לעולם.
החלל שנותר כשאר אות עולה על הכתב ומותירה חללים שלמים של אי וודאות.
לדבר על מודע ועל תת-מודע ולשכוח את הלא-מודע
יום רביעי, 2 באפריל 2014
אתה יכול לכתוב (ש) ממשיכות נשמות אדם להיוולד
אתה יכול לכתוב. נו מה, כתוב אומר עגנון ושוב זה קורה לך. אתה ילד קטן בכיתה ג׳ שמבין אני בורא עולם. עד כדי כך מגלומני. זה גורם לך להיות ישו שכזה או נביא תנכי המודיע, עומד באותו המקום שענד ביאליק ומשוחח איתו בשפתו. שני בני האלוהים שואלים על אבא שמת. מטביעים סימנים משברי גופם אל חלקת נייר דמיונית. עכשיו אני כאן וכולם שם. בחצר ליד בעולם כולו. תורגלת להביט תכופות ממושכות ארוכות בנשמתך- כל סימן הוא אות לנשמה, ולאדם אין נשמה אחת. הרבה נשמות באלה שמתו באלה שימותו והן ממשיכות להיוולד. ממשיכות נשמות אדם להיוולד.
יום שלישי, 1 באפריל 2014
צורה ומהות
יום ראשון, 30 במרץ 2014
שירה (כישלון המילים לומר)
מחטיאות המילים
חלק משיר שיקרא "כישלון המילים לומר". יכול להיות שכותרת שיר תשתנה.
המילים למעלה כבר השתנו.
ייעשה חיבור בין מילות מפתח מתוך הטקסט שבא לאחר מכן בפנקס זה, על אודות הדאדא והסוריאליזם: חלום, תת-מודע, טירוף,
אחת אחר הבאה
את המטרה
שהיא מילה נוספת המחטיאה מטרה
עודפת אחרת
רקומת אותות וחלום
שירה היא החמצה בצורת פגיעה
חלק משיר שיקרא "כישלון המילים לומר". יכול להיות שכותרת שיר תשתנה.
המילים למעלה כבר השתנו.
ייעשה חיבור בין מילות מפתח מתוך הטקסט שבא לאחר מכן בפנקס זה, על אודות הדאדא והסוריאליזם: חלום, תת-מודע, טירוף,
דיאלוג עם אלוהים - מיסתורין
דיאלוג עם המיסתורין שבאלוהים, באדם האחר, בי עצמי.
דתי, הומניסט, אקזיסטנציאליסט
רק במקום שבו יש מיסתורי יש דו שיח
הירשם ל-
רשומות (Atom)

