יהודה
עמיחי, בתוך "שירי ארץ ציון ירושלים":
שֶׁהַר
הַזִּכָּרוֹן יִזְכֹּר בִּמְקוֹמִי,
זֶה
תַּפְקִידוֹ. שֶׁהַגַּן לְזֵכֶר יִזְכֹּר,
שֶׁהָרְחוֹב
עַל שֵׁם יִזְכֹּר,
שֶׁהַבִּנְיָן
הַיָּדוּעַ יִזְכֹּר,
שֶׁבֵּית
הַתְּפִלָּה עַל שֵׁם אֱלֹהִים יִזְכֹּר,
שֶׁסֵּפֶר
הַתּוֹרָה הַמִּתְגַּלְגֵּל יִזְכֹּר,
שֶׁהַיִּזְכֹּר
יִזְכֹּר. שֶׁהַדְּגָלִים יִזְכְּרוּ,
הַתַּכְרִיכִים
הַצִּבְעוֹנִיִּים שֶׁל הַהִיסְטוֹרְיָה, אֲשֶׁר
הַגּוּפִים
שֶׁעָטְפוּ הָפְכוּ אָבָק. שֶׁהָאָבָק יִזְכֹּר.
שֶׁהָאַשְׁפָּה
תִּזְכֹּר בַּשַּׁעַר. שֶׁהַשִּׁלְיָה תִּזְכֹּר.
שֶׁחַיַּת
הַשָּׂדֶה וְעוֹף הַשָּׁמַיִם יֹאכְלוּ וְיִזְכְּרוּ,
שֶׁכֻּלָּם
יִזְכְּרוּ. כְּדֵי שֶׁאוּכַל לָנוּחַ.
מהספר
"מאחורי כל זה מסתתר אושר גדול" (הוצאת שוקן, ירושלים ותל-אביב 1985,
עמ' 26(