משמעות הסוריאליזם - תת מודע

כמו הדאדא ביקש גם הסוריאליזם לשנות את סדרי החברה, אך בניגוד לתנועה האנרכיסטית, לא הסתפקה הקבוצה שהתלכדה סביב ברטון בהרס לשמו. היא שאפה לחשוף את טווח האפשרויות הגלומות באדם. לדעתה, נבצר ממנו עד כה לנצל את הפוטנציאל הטמון בו בשל אי-הכרתו את התת-מודע ואת עולם הדחפים המודחקים. היסטוריון הסוריאליזם, מוריס נאדו, כותב: ״הסוריאליזם נתפס על ידי מייסדיו לא כאסכולה אמנותית חדשה, אלא כאמצעי הכרה - במיוחד הכרת עולמות שעד כה לא נחקרו בשיטתיות: התת-מודע, המופלא, החלום, הטירוף, מצבי ההזיה, בקצרה - כל מה שמאחורי הקלעים של ההיגיון״. הכרה מעין זו מוליכה לשחרור האדם מכבלי התבונה המוסכמת. הזאת מתבטא עיקר המהפכה הסוריאליסטית, כפי שהיא נתפסת בתחילת המאה ה-20.

דאדא וסוריאליזם בצרפת, 12 

שירה (כישלון המילים לומר)

מחטיאות המילים

אחת אחר הבאה

את המטרה

שהיא מילה נוספת המחטיאה מטרה

עודפת אחרת

רקומת אותות וחלום

שירה היא החמצה בצורת פגיעה

חלק משיר שיקרא "כישלון המילים לומר". יכול להיות שכותרת שיר תשתנה.
המילים למעלה כבר השתנו.
ייעשה חיבור בין מילות מפתח מתוך הטקסט שבא לאחר מכן בפנקס זה, על אודות הדאדא והסוריאליזם: חלום, תת-מודע, טירוף,

דיאלוג עם אלוהים - מיסתורין

דיאלוג עם המיסתורין שבאלוהים, באדם האחר, בי עצמי.

דתי, הומניסט, אקזיסטנציאליסט 

רק במקום שבו יש מיסתורי יש דו שיח

כישלון המילים לומר

העניין הוא - כיצד ניתן לסביר את הבלתי ניתן להסבר. או כיצד לכתוב את הבלתי ניתן להיכתב. כמו לדבר על אלוהים, או משהו אחר שאינו מיוצג בעולם ואינו כפוף לחוקי לוגיקה. איך נדבר עליו.

משורר, כמו תיאולוג רציונאלי, מנסה לעשות את הבלתי אפשרי.

המוטיבציה לקיים סדר במחשבות על העולם באמצעות מילים נועד לכישלון מראש. 

לתפוס זמן.

עכשיו פרןיד מובן במידה מסוימת.

מדוע חסרה הפסיכואנליזה כלים לנתח את בעיית המשורר.

עוסק המשורר בבירור תמידי של המיסתורין בתוך עצמו הוא בדו-שיח עם עצמו, כפי שהתיאלוג מברר את מסתורין האל או העולם. חקירת תמידית בלתי פוסקת של האזורים החשובים בחיי האדם.

וזהו המשורר המועד בביטחון אל עבר הלא נמצא, בתחבולות שהן חזרות בלתי נגמרות. 

SMS

העניין הוא - כיצד ניתן לסביר את הבלתי ניתן להסבר. או כיצד לכתוב את הבלתי ניתן להיכתב. כמו לדבר על אלוהים, או משהו אחר שאינו מיוצג בעולם ואינו כפוף לחוקי לוגיקה. איך נדבר עליו.

פרק 57 / קלאס, קורטאסר

נדיר מאוד להיות מסוגל להיות בשלושה מקומות בית ובעונה אחת. אבל היום אחה״צ זה קרה לי, עכשיו כשאני חושב על כך, הייתי הארבעה מקומות בעת ובעונה אחת. אני מתקרב להימצאות בכל מקום, ואחרי כן - להשתגע.

קלאס / פרק 107

המעלה הטובה ביותר של אבותי היא שהם מתים

להבין את הבעיה (ט.ש)

אני מנסה להבין את הבעיה שלי בעולם

הבעיה שלי היא קודם כל אידית שלי ואינה משותפת לי ולאדם אחר

היא הפער בין כל מה שאני לבין כל מה שהעולם.

הרי כתבתי את זה כבר בטקסט השמאלי דל השיר ״שיח״, יש רק להוסיף את עניין הפער הנורא.

מה אני אומר פער, תהום.

תהום פעורה ביני לבין העולם הזה

וזו הבעיה

לכן אני גם פורש לי מהעולם הפיזי ועוסק בעולם המטאפיזי. וכותב וכותב וכותב, עד שהמילים יכסו את התהום והעולם יוכל לבוא לקראתי.

בורחס

ואני שואל

מה עדיף

לראות את בורחס המת או את בואנוס איירס

לוינס / תשע קריאות, עמוד 177

אולי הקסם הוא שינוי הדרגתי של המשמעות, לידתה של דו-משמעות או של הבעה הכופרת במחשבה: החן נסוך על הפנים כבר הופך לחיוך הנלעג של המכשפות המסתתרות במאורותיהן במקבת או בפאוסט, כדהמילים איבדו את משמעותן הפשוטה ונבלעות ברמזים, בחרוזים פרועים, בלגלוג, באין-אומר.

כתוב מעולמך

זהו הטקסט השמאלי של השיר - מה זה לחיות בתודעה כוזבת

/

המול סימן אותי לחדרו ואז יצאנו לבית הקפה שהיה עמוס באנשים ולא היה מקום, פרשנו לבית קפה אחר שהיה מרווח ופחות לטעמו גל המול. הוא פתח בדברים- דברים גבים טובים ברשימות שלך, רבים מאוד, אך יש דהר אחד שמאפיל על כל השאר: אתה לא כותב מתוך עולמך על עולמך, זה בולט לעין. אני: איך אכתוב על עולמי מתוך עולמי עם העולם היחיד שהכרתי ואעיר הוא עולמם של אחרים? 

קורטאסר על אמנות וכתיבה

קטע מפרק 145 בספר קלאס

אצל נתן

רעיונות מציפים אותי במפגשים עם עודד ונתן. 

הכתיבה בשבילך אינה צריכה להיות תרגיל ספרותי, כי אם תרגיל בכישוף. זה מספר של קרלוס קסטנדה, מתוך כוח השקט.

מה זה כישוף? זה ידע.

פחד

כמה מפחיד הוא המצב בו אתה מבין כי המקרה שלך ייחודי, כמה מפחיד לדעת כמה אתה טועה. כמה נורא לשנוא את הכלל ולנסות לרצותו

שמרנות ורדיקליות

להשאיר את המצב כמות שהוא או לשנות 

אגואיזם

גרוע יותר מהאגואיזם שלי

היא הציפייה של אחרים שאהיה אכפתי כלפיהם.

האגואיסט מרוכז בעצמו ולא בהכרח דורש מאחרים להתייצב על במותיו.

לעומת זאת, ההתנהגות הברוטלית ביותר היא של אלה אשר דורשים שאקריב את זמני על מזבח רצונות.

עונש מוות (לכתוב על כך או רק לזכור)

ניטשה : עמוד 132

הערת שוליים מספר 175

על המשפט: אינני אוהב את משפט הצדק הקר שלכם, ומעיני שופטיכם נשקף אליי תמיד התליין והברזל הקר שלו.

קלאס / פרק 109

בפרק זה תובנות מעניינות שיכולות להוסיף להבנתי את עניין החדרים. החדרים במירכאות, שכן הכוונה לשני העמודים בדף השירה שלי.

משוטטים ללא מטרה

פרק 26 קלאס

לכתוב על אלה המשוטטים ברחובות ללא מטרה

היחס בין הענף לעלה

הענף והעלה והיחס ביניהם כמקור התייחסות למהות האדם. יש להתייחס לשיר ״לעלה משהו מיוחד״.

מתוך ״ולא על מנת לזכור״

חיי העלה האמיתיים

מתחילים, לא באביב, אלא

כשהוא ניתק מן הענף.

כתב רשי

אנו מדברים אחד אל השני בכתב רשי

איפה לכתוב את רעיון המטאפואטיקה שלי?

אם בכלל.

זו שאלה. האם לחשוף את זה שלא אמור להיחשף?

מטאפואטיקה - עודף זמן / קטע מיומן אישי

הבעיה הגדולה שאני עומד עליה עד כה

היא שלא השכלתי להבין שעודף זמן לא הופך אותך באופן אוטומטי למשורר פוטנציאלי.

זהו ״קטע מיומן אישי״, אשר אכניס לטקסט השמאלי, שחשבתי לקרוא לו גם מטאפואטיקה

מהו "הטקסט השמאלי"?

הטקסט השמאלי, או הטקסט הצידי:

טקסט זה הוא חבר לדבר ולו נשמה משלו. מדובר יחד בשני קווים מקבילים הקשורים זה לזה ושלעולם לא יפגשו, אבל הם קווים וצמודים. מעין מהות, ללא היררכיה וללא תלות של טקסט אחד בשני. אחדות מפוצלת בעמוד אחד, בו שניים מרובדים כבצל וצומחים מאדמת מוחי שאינה נחה לרגע.

שיר עומד בפני עצמו כי אנחנו מציגים אותו. טקסט עומד בפני עצמו כי ככה אנחנו מציגים אותו. האם המילה "של" עומדת בפני עצמה? שני הקטעים, עומדים בפני עצמם ואינם קבולים לתכתיבי משמעות עודפים. החיבור שנוצר בין המהויות השונות לכאורה שהם מציגים, יוצר מעין מהות נוספת במוחו של הקורא, וזאת באופן בלתי מודע ואפילו בלתי רצוני. הקשרים בין אות לאות ובין מילה למילה יוצרים את עולם הכתיבה, והקשר בין טקסט אחד למשנהו יוצרים את מקום מגורינו בעולם הזה. את החדר בו אני מטלים את עצמו למנוחה או לעבודה. את הקרקע להליכה. כתיבה מורכבת מרבדים שונים של ידע. מילה אינה עומדת בפני עצמה, כל שכן שירה או הקשרים בין מילים.

כתב סתרים - כתב רשי ככתב סתרים, אשר מציג את נושא הירידה למעמקי המילה, ההישארות בתוכה, את תשומת הלב שאנחנו מקדישים לכל חיבור וחיבור, ומתוך כך יוצאים אל עולם של אפשרויות חדשות מעצם ההתעכבות על המילה הבודדה, רק כך יכולות לעלות שאלות בנוגע לטקסט, דבר שפחות סביר שהיה קורה לו היינו מתעלמים מהכתוב.

אינהיביציה - ריסון ועיכוב - הרצון הוא לייצר מנגנון שייעכב תגובה מיידית ויביא את הצופה לכדי שאלת שאלות על הטקסט.

קורח ובני עדתו

לכתוב על קורח

כולם קדושים.

ואני נפלתי על פניי