חלומות / קלאס - פרק 80

בכך שאנו חולמים, מתאפשר לנו לתרגל חינם אין כסף את כישורי השיגעון שלנו. עלה בדעתנו בו-זמנית שכל שגעון הוא חלום שמתקבע. חוכמת העם: הוא משוגע מסוכן, בעל חלומות.

בהפסקת יצירה

אשוב בקרוב.

משימה נוראה על פי קורטאסר

משימה נוראה, לדשדש במעגל שמרכזו נמצא בכל מקום ושהקיפו בשום מקום.

קלאס, 125

אימת הריק

Horror vacuii

המשפחה שלנו

עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר אֶל־הֲמוֹן הָעָם וְהִנֵּה אִמּוֹ וְאֶחָיו עָמְדוּ בַּחוּץ וְהֵם מְבַקְשִׁים לְדַבֵּר אִתּוֹ׃ 47 וַיֻּגַּד אֵלָיו לֵאמֹר הִנֵּה אִמְּך וְאַחֶיךָ עֹמְדִים בַּחוּץ וּמְבַקְשִׁים לְדַבֵּר אִתָּךְ׃ 48 וַיַּעַן וַיּאֹמֶר אֶל־הָאִישׁ הַמַּגִּיד לוֹ מִי הִיא אִמִּי וּמִי הֵם אֶחָי׃ 49 וַיֵּט יָדוֹ עַל־תַּלְמִידָיו וַיֹּאמַר הִנֵּה אִמִּי וְאֶחָי׃ 50 כִּי כָּל הָעֹשֶׂה רְצוֹן אָבִי שֶׁבַּשָׁמָיִם הוּא אָח וְאָחוֹת וְאֵם לִי׃ 

מתי יב 46-50

וגם מרקוס ג 31-35

לוקס ח 19-21

שיבת הרוח הטמאה

וְהָרוּחַ הַטְּמֵאָה אַחֲרֵי צֵאתָהּ מִן־הָאָדָם תְּשֹׁטֵט בִּמְקֹמוֹת צִיָּה לְבַקֶּשׁ־לָהּ מָנוֹחַ וְלֹא תִמְצָא׃ 44 אָז תֹּאמַר אָשׁוּבָה אֶל־בֵּיתִי אֲשֶׁר יָצָאתִי מִשָׁם וּבָאָה וּמָצְאָה אֹתוֹ מְפֻנֶּה וּמְטֻאטָא וּמְהֻדָּר׃ 45 וְאַחַר תֵּלֵךְ וְלָקְחָה עִמָּהּ שֶׁבַע רוּחוֹת אֲחֵרוֹת רָעוֹת מִמֶּנָּה וּבָאוּ וְשָׁכְנוּ שָׁם וְהָיְתָה אַחֲרִית הָאָדָם הַהוּא רָעָה מֵרֵאשִׁיתוֹ כֵּן יִהְיֶה גַּם־לַדּוֹר הָרָע הַזֶּה׃ 

מתי יב 43-46

גם לוקס יא 24-26

 

משורר ההעדר

אני משורר ההעדר
כותב על האין ולא על היש.
אין לי מה לומר על העולם אלא על אי העולם.

שבעה שירים מן הגניזה / יהודה עמיחי

שבעה שירים מן הגניזה, כפי שפורסם לראשונה באתר YNET  ב-18 באפריל 2014.

לסדר השירים אין משמעות.

1

חֲפִירוֹת אַרְכֵאוֹלוֹגִיּוֹת מִתְּקוּפָה כַּלְקוֹלִיתִית

לֹא רָחוֹק מִבֵּית קְבָרוֹת
לְמֵתִים מוֹדֶרְנִיִּים.
וּכְמוֹ אָדָם שֶמְּקַבֵּל בְּגִיל חֲמִשִּים
מַה שֶקִּוָּה לְקַבֵּל בְּגִיל צָעִיר
צֶמַח דִּירָתִי פִּתְאוֹם
הָפַךְ לִהְיוֹת עֵץ.
הוֹפֵךְ הַחֶדֶר לְחָצֵר,
עֲצִיצִים הוֹפְכִים אֶת הַחֶדֶר לְג'וּנְגֶּל,
כִּסֵּא בַּשָּׂדֶה הוֹפֵךְ אֶת הָעוֹלָם לְחֶדֶר.
הַוִּילוֹן הוּא מִפְרָשׂ שֶבּוֹ
רוֹצִים לִנְסֹעַ הַחוּצָה
וְהַחוּץ רוֹצֶה לִנְסֹעַ פְּנִימָה
מִתְנַפֵּחַ לַשָּוְא.

2
מִי יְיַצֵּג אוֹתְךָ
בַּמְּקוֹמוֹת שֶלֹּא תּוּכַל לָבוֹא שָמָּה
וּמִי יִשָּׂא אֶת דְּבָרְךָ
וּמִי יַסְבִּיר אוֹתְךָ וְאֶת מַעֲשֶׂיךָ
כְּשֶהֶסְבֵּר וְלַיְלָה וְיוֹם לֹא יִהְיוּ
וְהַמִּלִּים יִהְיוּ גֶּשֶם יוֹרֵד, יוֹרֶה,
אוֹ קְפִיצִים שֶל מִזְרָן,
קְפִיצִים בְּלִי תַּפְקִיד
מְשֻחְרָרִים.
אַתָּה לֹא צָרִיךְ לָלֶכֶת
אַתָּה יָכֹל לָשֶבֶת כְּמוֹ בַּקּוֹלְנוֹעַ.
הַבַּיִת שֶיָּשַבְתִּי בּוֹ מִתְרַחֵק
הָאוֹר הֻשְאַר דָּלוּק בַּחַלּוֹן לְמַעַן
לֹא יִשְמְעוּ וְרַק יִירָאוּ.

3

רַצְנוֹ יַחְדָּו מְעַט, פָּנַי לְיַד פָּנַיִךְ

כְּרָצִים בְּמֵרוֹץ שְלִיחִים

מַחְלִיף עִם מֻחְלָף יַחְדָּו

אַחַר כָּךְ מָסַרְתִּי לָךְ וְנִשְאַרְתִּי מִתְנַשֵּם.

4

וּבִכְאֵבִים גְּדוֹלִים

אֲנִי יוֹדֵעַ עַכְשָו שֶיֵּש

שְנֵי מִינֵי זְמַן:

הַזְּמַן הַמִּסְתּוֹבֵב הַחוֹזֵר

וְהַזְּמַן הַזּוֹרֵם וְהוֹלֵךְ.

5

בֵּית אוֹהֲבִים

בַּיִת מָלֵא אוֹרוֹת
חָבוּי בְּגַן בָּאֲפֵלָה הַגְּדוֹלָה.
אִם יִהְיֶה לָנוּ מַזָּל
יִתְמוֹטֵט הַבַּיִת וְהָאוֹר יְשֻחְרַר
לְכָל הָעוֹלָם.

6

כְּבָר יוֹדֵעַ אֲנִי שֶאֲנִי צַיָּד

וְנִצּוֹד בְּגוּף אֶחָד

וּשְנֵיהֶם עֲיֵפִים וְקִצְרֵי נְשִימָה

עַד שֶיַּגִּיעוּ לְשָלוֹם בֵּינֵיהֶם

כַּמָּה זְמַן יַעֲבֹר...

וְאַתְּ אֲהוּבָתִי

שֶרָאִית אוֹתִי חַי בַּחֲרָדָה לֵילוֹת

רְאִי עַכְשָו אֶת עֵמֶק הַמַּצְלֵבָה

כְּפִי שֶרָאִיתִי אוֹתוֹ בְּיַלְדוּתִי

כְּשֶלֹּא נוֹלַדְתְּ עֲדַיִן.

7

אֲהוּבָתִי מוֹדֶדֶת שִׂמְלָה כְּחֻלָּה.

כְּשֶהִיא הוֹלֶכֶת לְפָנַי אֲנִי
רוֹאֶה אֶת עַצְמִי בָּרְאִי:
בְּפָנַי נִפְגָּשִים אָבִי וּבְנִי.
אֲנִי מְקוֹם מִפְגָּשָם לִזְמַן קָצָר
אַחַר כָּךְ פָּנַי יֵלְכוּ שוּב וְדוֹמִים
לַדְּבָרִים הַנּוֹרָאִים
שֶהֵם מֵעֵבֶר לְאָבִי
וּמֵעֵבֶר לִפְנֵי בְּנִי.

הרקליטוס

על גבול סיבולת האדם בעת משבר בעת רצון:
"הרקליטוס ביקש שיקברו אותו בערמה של גללים כדי להירפא ממחלת המיימת" (קלאס, עמוד 241)

קלאס / פרק 36

אולייבירה חי כהומלס עם עמנואל ההומלסית.

הסבר על קלאס, ובסוף ״יום אחד מישהו יראה את צורתו האמתית של העולם. לקינוח מונח בלטינית המציין שם ללא משמעות: 

Flatus vocis.

היות ורגיל היה לחיות בחיים שאינם חייו

היות ורגיל היה לחיות בחיים שאינם חיו, לא תמה ולא שאל ולא חזר בו וקיבל את הדין.

"[ ...] אצבעותיו מצאו את הדלת. הבית נראה ריק מתושביו וריח צבע טרי עלה באפו. המפתח חיפש אף הוא את המנעול. במהירות ובביטחון סהרורי חדר המפתח לסדק הדק. סיבוב קל, חריקה קטנה – ועמד בפנים. מיד ידע שזה לא ביתו וזה לא מפתחו, אך היות ורגיל היה לחיות בחיים שאינם חייו, לא תמה ולא שאל ולא חזר בו וקיבל את הדין. סגר את הדלת בשקט. את הנקישה האחרונה לא יכול היה למנוע. הוא האזין ולא הייתה תגובה. שהרי הבית היה ריק ורק ציפייה גדולה מילאה אותו [...]"[1]

---

[1] מהסיפור "אהבה הפוכה" מתוך קובץ הסיפורים "ברוח הנוראה הזאת", שוקן, 1962.

בונה בניין על חורבותיה של עיר שלא פונתה מתושביה

אני עומד כאן ובונה בניין על חורבותיה של עיר שלא פונתה מתושביה.
טקסט שמאלי לטקסט הימני בשם - "חלומות שחולמים האלים".

כל שגבר

כל שגבר צריך לעשות הוא

לבחור את ההתמסרות העיוורת 

לעגלה הרתומה לעניינים שבכוכבים

מקום ותזמון נכון כדי להוכיח אמונים

קלאס / פרק 145

מתוך הפרק:
אני רוצה לעקוף הן את האמנות שלכם, רבותי, והן אתכם עצמכם, שכן אינני יכול לסבול אתכם יחד עם אותה אמנות, על תפישותיכם, על גישתכם האמנותית ועל הסביבה האמנותית שלכם!

להחיות את הבנאלי - אפולינר

אפולינר לא הסתפק בנושאים המוסכמים אלא ראה בכל נושא מקור השראה לשירה. מהגרים יהודים, מסילת ברזל, תעופה או מגדל אייפל הם רק חלק מן האובייקטים המופיעים בכתיבתו. כמוהו כפוטוריסטים, מבליט אפולינר את הליריות שבטכנולוגיה המודרנית. אך אל המכונה מתווספים גם נושאים טריוויאלים יומיומיים כמו המתרחש ברחובות הכרך, כרזותיו ועיתוניו. מעיד אנדרה ביילי: ״כל דהר שימש לו חומר לשירה, תירוץ לשיר. אובייקט, פגישה, משפט שנאמר בבית קפה . הוא נטלם, סידרם על פי המקצב האישי שלו ושינה אותם על פי הצבע והתנועה של חלומותיו. המילה אחת, הוא יצר אותם מחדש״ שירת אפולינר שואפת להחיות את הבנאלי ולהצביע על היבטים יוצאי דופן שבשגרתי ובמוכר. אפולינר מבקש לשנות אץ הרגלי הראיה שלנו. כל אובייקט, שמכוח ההרגל הפך חסר חשיבות, אמור לשוב ולעורר בנו פליאה. מעתה ואילך מצויה השירה בכל מקום.

דאדא וסוריאליזם, 67 

שירה סוריאליסטית

ההגדרה החדשה שהסוריאליזם העניק לשירה הרחיבה את תחומיה אף אל מחוזות שהיו זרים לה עד כה. הסוריאליסטים טענו ששירה וחלום חד הם, שביטויי הטירוף הם יצירה נשגבת, שלכל ניסיון לצלול לנבכי התת-מודע נודע ערך פיוטי.

דאדא וסוריאליזם בצרפת, 16

שיטה ואי-שיטה

המטרה שלי בעולם היא לגבור על השיטה. לצאת מן השיטה אל אי השיטה. 

אחדות / קלאס

פסקה אחרונה בפרק 83

אילו ידעתי לצייר הייתי מראה באורח אלגורי את הכאב מבריח את הנפש מהגוף, אבל בה בעת הייתי משרף את התחושה שהכל שקרי: לא יותר מאשר אופנים של מכלול מורכב שאחדותו מצויה בכך שאין לו אחדות.

הרווח שבין

ענייני הוא ברווח שבין מילה למילה אות לאות טקסט לטקסט אדם לעולם.

החלל שנותר כשאר אות עולה על הכתב ומותירה חללים שלמים של אי וודאות.

לדבר על מודע ועל תת-מודע ולשכוח את הלא-מודע

nous ne sommes pas au monde

nous ne sommes pas au monde

אנחנו לא בעולם

קלאס, פרק 31, עמוד 212

אתה יכול לכתוב (ש) ממשיכות נשמות אדם להיוולד

אתה יכול לכתוב. נו מה, כתוב אומר עגנון ושוב זה קורה לך. אתה ילד קטן בכיתה ג׳ שמבין אני בורא עולם. עד כדי כך מגלומני. זה גורם לך להיות ישו שכזה או נביא תנכי המודיע, עומד באותו המקום שענד ביאליק ומשוחח איתו בשפתו. שני בני האלוהים שואלים על אבא שמת. מטביעים סימנים משברי גופם אל חלקת נייר דמיונית. עכשיו אני כאן וכולם שם. בחצר ליד בעולם כולו. תורגלת להביט תכופות ממושכות ארוכות בנשמתך- כל סימן הוא אות לנשמה, ולאדם אין נשמה אחת. הרבה נשמות באלה שמתו באלה שימותו והן ממשיכות להיוולד. ממשיכות נשמות אדם להיוולד.

אנציקלופדיה לבריאות הנפש

חיי הנפש הלא מודעים - 98

חלום - גלוי וחבוי - 99,100

צורה ומהות

למילה צליל

ולרעיון לא

למחשבה אין צורה

לשפה יש צורה ומהות 

וכשצערבבים צורה ומהות

מתקבלת מחשבה אחרת

וככה מתפספס אני