הצגת רשומות עם תוויות חינוך. הצג את כל הרשומות
הצגת רשומות עם תוויות חינוך. הצג את כל הרשומות
יום שבת, 4 ביולי 2015
יום שישי, 3 ביולי 2015
הכיתה ומשמעות הסדר החברתי
"הכיתה היא אחד המקומות ללמוד על חוק ועל צדק, על חובות ועל זכויות, והיא אחד המוסדות המאפשרים לתלמידים להתנסות במימושם של ערכים אלה. שמירה על הסדר החברתי בכיתה ובבית הספר היא משימה לא קלה, אך היא הזדמנות חינוכית שבית הספר והמורים יכולים לנצלה, ולסייע באמצעותה לתלמידים להתפתח ולהבין את חיי היומיום ואת המשמעות של הסדר החברתי"
שלמה צדקיהו, חינוך כיתה, עמ' 59-60.
יום חמישי, 2 ביולי 2015
היכולת לראות ולשמוע
דף לח, א גמרא:
היה רבי מאיר אומר בשלשה דברים אדם משתנה מחבירו בקול במראה ובדעת בקול
ובמראה משום ערוה ובדעת מפני הגזלנין והחמסנין ת"ר אדם נברא בערב שבת ומפני
מה שלא יהו המינים אומרים שותף היה לו (סנהדרין)
המורה הנאמן, הנאור "רוכן לעבר" נפש הזולת: "רכינה זו אל עבר הזולת כרוכה בחינוך לקשב" (אילן גור זאב, 1999: פילוסופיה, פוליטיקה וחינוך בישראל) וקשב אפשרי רק כתושמת לב לאחרות של הזולת "למען יהפוך כל אדם לתלמיד".
המורה הנאמן, הנאור "רוכן לעבר" נפש הזולת: "רכינה זו אל עבר הזולת כרוכה בחינוך לקשב" (אילן גור זאב, 1999: פילוסופיה, פוליטיקה וחינוך בישראל) וקשב אפשרי רק כתושמת לב לאחרות של הזולת "למען יהפוך כל אדם לתלמיד".
מתוך: "חינוך כיתה", הוצאת מכון מופת, 2008, עמ' 16-17.
יום שבת, 21 ביוני 2014
הילד / מרטין בובר
אמנם הילד, ולא הילד היחיד בלבד, ולא הילדים היחידים בלבד, אלא הילד כסתמו, מציאות הוא. אמנם שעה שאנו אמורים לדון ב"פיתוחם של כוחות הבריאה", נולדים על פני כל האדמה כולה רבבה של בני אדם חדשים מוכרעים כבר ואף על פי כן עדיין בהכרע הם עומדים והם מהווים רבבה של מציאויות, אבל גם מציאות אחת. המין האנושי מתחיל בכל שעה תמיד. עשויים אנו לשכוח דבר זה מחמת כבוד ועוביו של מה שהיה, של מה שמכונה בפינו "תולדות העולם", של העובדה שכל ילד בא לעולם והכנה טבועה בו, שהיא פרי "תולדות-העולם", הכנת מורשה של מלוא דורות עולם, ושכל ילד נולד לתוך מצב מזומן, פרי "תולדות-העולם", זאת אומרת, פרי מלוא מהווי עולמות. ואל לה לעובדה זו להאפיל על העובדה האחרת שחשיבותה אינה פחותה מן הראשונה, שעם כל זה בשעה זו כבכל שעה ושעה פורץ ונכנס לתוך נדבכיו של המצוי מה שלא היה עד כאן, ולו ריבוא פנים, שאף פן אחד מהם לא נראה וניבט עד כאן, ולו ריבוא נפשות שעדיין לא נתהוו, העומדות להווייה-מעשה בראשית ברור ומובהק, מעשה חידוש צף ועולה, אב-כוח כביר. אפשרות זו שופעת כמעיין המתגבר ויבזבזו אותה כמה שיבזבזו, היא המציאות ששמה "הילד". הופעה זו של היחידות, זו שיתרה היא על הולדה ולידה בלבד. חסד זה שבידי האדם, זו הרשות לחזור ולהתחיל, לחזור תמיד, לחזור ולהתחיל אף עתה.
על המעשה החינוך, 237-238
(תפיסה מודרנית נאורה של הסובייקט)
החינוך מחולל את הסובייקט על מנת שיתפקד כאובייקט / אילן גור זאב
החינוך מחולל את הסובייקט על מנת שיתפקד כאובייקט של מניפולציה וכעבד נרצע של המערכת, שבה "הבית" הפיזי והסימבולי מתפקד תמיד בשרירותיות, באקראיות ובסתמיות, גם אם יושביו מקדישים את כל חייהם לביעור הרע, ל"התנגדות", לאי-צדק, לחשיפת המניפולציות המעצבות את התודעה הכוזבת, לאהבה, ליצירה אמנותית ואף להיענות לזימון קולו של היצר ולזימונו של "האחר לחלוטין". החינוך אפוא הוא אופן נכוחותה של ההוויה. נוכחות זו מופיעה לעתים כאמצעי להסוואה של הכוחות והמניפולציות ההגמוניים, המגויסים להבטחת אי-הנראות של האלימות - אלימות הממלאה את הכל בדמות המובן מאליו הסתמי, ההרמוניה, הקודים המוכרים והעונג והסבל ההכרחי, הפועלים כ"בית" במרחבי הקונסנסוס והנורמליות.
עם זאת, החינוך המכונן את "הבית" הוא זה המבטיח את האין-אונו ואת חוסר היכולת לאתגר את הסדר השורר ולהציב סדר יום פוליטי, תרבותי וקיומי אחר לגמרי. בנקודה זו מתפצלת התפיסה הפוסטמודרניסטית של החינוך לשתי תפיסות מנוגדות - תפיסה אחת תנסה להראות כיצד אפשר להפיק מהביקורת הפוסטמודרניסטית על החינוך אלטרנטיבה משחררת (הפוסטמודרניזם הרך - מ.נ), ואילו התפפיסה השנייה תבקש להראות שלתשוקות השחרור ולאידיאולוגיות המהפכניות, המציעות אלטרנטיבה חיובית "אמיתית" לכובשנות השוררת, יש ערך אך ורק כאשלייה יצירתית-אלימה נוספת (הפוסטמודרניזם הקשה - מ.נ).
לקראת חינוך לגלותיות, 23-24
פיברוקו של האדם / אילן גור זאב
מנקודת מבט פוסטמודרניסטית החינוך מופקד על פיברוקו של האדם המנורמל. לפי תפיסה זו בני האדם אינם נולדים כיצורים אוטונומיים, כלומר כסובייקטים, אלא מיוצרים, על כל ההיבטים של "ייחודיותם", בתהליך מורכב של סובייקטיפקציה. מבחינה זו בני אדם לעולם אינם "אותנטיים" ובשום מקרה אין בהם יסוד "טבעי" או אלוהי. בני אדם הם תוצר של אלימות יצירתית. הם מיוצרים - הם בבחינת פרודקט, תוצר. בני אדם אינם אלא הד לדינמיקות של השיח שהם סוכניו ובד בבד גם קורבנותיו המסורים ביותר. עד היכן שנירמולם הצליח, בני אדם הם פלט של תהליך הייצור החברתי והתרבותי, הקובע את האפשרויות ואת המגבלות של אתר הנירמול שבין מלתעותיו הם מתפקדים. אתר זה קובע את גבולות הוודאות שלהם, את ייעודם ואף את אפשרויות המרד והשכחה העצמית "שלהם". אפשר לנסח זאת בשתי דרכים שונות, שאחת מהן מייצגת פוסטמודרניזם "רך", ואילו השניה מייצגת פוסטמודרניזם "קשה".
לקראת חינוך לגלותיות, 16
יום רביעי, 18 ביוני 2014
שחרור האדם
יש לכתוב על שחרור האדם.
-
21.6
תוספת:
האם בכלל אפשר לכתוב על שחרור האדם באותם כלים מגבילים אשר אליהם נכנסתי בבואי לעולם זה? במידה מסוימת, כדי להישאר נאמן לתוכן דברי ולשאיפתי, אצטרך לעשות שימוש הן בתוכן והן בצורה כדי לבטא נוכחה את המסר אשר יצא מאותה כתיבה. כתיבה על שחרור האדם. זאת אל לך לשכוח, זו יצירתך הגדולה ביותר. ניסיון, שיותר משהוא פילוסופי הוא בלתי רצוני והכרחי לקיום סתמי וחסר ביקורת, קיום שהוא עכשיו הנקי ביותר שיכול לעלות על דעתו של אדם.
הפוסטמודרניזם הוא כתב חידה אשר אך לסוריאליזם הפתרון, והאקזיסטנציאליזם הדרך לו.
מערכות המביאות למצב של שעתוק סובייקטים
שני כוחות-על:
טבע (אוניברסאלי - אישי) ותרבות (פרטיקולארי - כללי)
עניינה של התרבות היא לייצר סוכנים אשר ישעתקו סובייקטים בדמותם. התרבות עושה זאת באמצעות מוסדות - כאשר כל חברה מתאפיינת בסוגים שונים של מוסדות שמפעילים סוגים של כוחות על הסובייקט.
סוכני השיח המשעתק סובייקטים במסגרת התרבותית:
1. זירות משפחתיות מסורתיות
2. זירות חברתיות חברה מוסדיות
נוצרים:
זירות פרטיות טרנסצנדנטליות, פעילות המתרחשת בקולו של האדם ביחס לשתי הזירות המשמעות כמערכות כבדות משקל על עצמיותו.
21.6
תוספת:
האם בכלל אפשר לכתוב על שחרור האדם באותם כלים מגבילים אשר אליהם נכנסתי בבואי לעולם זה? במידה מסוימת, כדי להישאר נאמן לתוכן דברי ולשאיפתי, אצטרך לעשות שימוש הן בתוכן והן בצורה כדי לבטא נוכחה את המסר אשר יצא מאותה כתיבה. כתיבה על שחרור האדם. זאת אל לך לשכוח, זו יצירתך הגדולה ביותר. ניסיון, שיותר משהוא פילוסופי הוא בלתי רצוני והכרחי לקיום סתמי וחסר ביקורת, קיום שהוא עכשיו הנקי ביותר שיכול לעלות על דעתו של אדם.
הפוסטמודרניזם הוא כתב חידה אשר אך לסוריאליזם הפתרון, והאקזיסטנציאליזם הדרך לו.
מערכות המביאות למצב של שעתוק סובייקטים
שני כוחות-על:
טבע (אוניברסאלי - אישי) ותרבות (פרטיקולארי - כללי)
עניינה של התרבות היא לייצר סוכנים אשר ישעתקו סובייקטים בדמותם. התרבות עושה זאת באמצעות מוסדות - כאשר כל חברה מתאפיינת בסוגים שונים של מוסדות שמפעילים סוגים של כוחות על הסובייקט.
סוכני השיח המשעתק סובייקטים במסגרת התרבותית:
1. זירות משפחתיות מסורתיות
2. זירות חברתיות חברה מוסדיות
נוצרים:
זירות פרטיות טרנסצנדנטליות, פעילות המתרחשת בקולו של האדם ביחס לשתי הזירות המשמעות כמערכות כבדות משקל על עצמיותו.
יום שלישי, 27 במאי 2014
נמרוד אלוני על ספרו של אילן גור זאב
המסר הפילוסופי המרכזי של "לקראת חינוך לגלותיות" הוא שהקללה שבהגשמת
ה"ביתיות" גדולה בהרבה מן הברכה המקופלת בה. לבני האדם יש צורך בסיסי באמת
אבסולוטית, במשמעות חובקת-כל, שיוכלו לעגן בה את טעם קיומם. הווריאציות
מגוונות: האל הכל-יכול של הדתות המונותיאיסטיות, "עולם האמת" האפלטוני,
הנירוונה והטאו של דתות המזרח, בני אור, עם נבחר, הקומוניזם הקוסמופוליטי,
הלאומנות הפשיסטית, המולדת המובטחת, עליונות הגזע, המורשת הקדושה, הרוב
הצודק, יעילות טכנולוגית, רשת האינטרנט, אופנה, שרירנות, אנדורפינים
אירוביים, וורקוהוליזם, הציונות המשיחית, השהידיות המוסלמית, אקסטזת אוהדי
הכדורגל - אין סוף להמצאות שימציאו בני אדם רק כדי לא להישאר בלא חיבור
שורשי, טוטלי, לממשות. הבעיה, כפי שראה ניטשה, היא שמחיר המימוש של הביתיות
הוא הונאה עצמית ופשע מוסרי. הונאה עצמית משום שכל ניסיון לראות את
המציאות מנקודת ראות אחת, בין אם זו פרדיגמה מחקרית או מורשת תרבותית,
משמעו הסתרת ריבוי פניה של המציאות והעדפת הנוחות הפסיכולוגית על פני האמת
הפילוסופית, ופשע מוסרי משום שאימוצה של תורה או עמדה בעלת תוקף מוחלט היא
כידוע מרשם בטוח לרודנות ולכוחנות רצחנית.
יום חמישי, 22 במאי 2014
פוסטמודרניזם רך
הפוסטמודרניזם
הרך, אם נתמקד בשאלת ההתערבות המוסרית כדוגמה, מתרגם את האין לשוויון, לחירות ואף
לזכות. הוגים פוסטמודרניים מעין אלה טוענים שבסיטואציה העכשווית לא רק שהמחשבה
הפוסטמודרנית איננה מובילה בהכרח לניהיליזם, אלא אדרבה, רק היא עשויה לכונן 'אני'
אתי שאיננו הונאה עצמית, דהיינו אדם הפועל
בצורה מוסרית בלי להצדיק מוסריות זו בעזרת 'אידאולוגיות גדולות' למיניהן, שסופן
להיכשל דווקא בשל הטוטליות שלהן. ואמנם, לא פעם נמצא הוגים
פוסטמודרניים מובהקים העומדים בחזית המערכה על צדק חברתי, ומכאן שבפועל ההגות
הפוסטמודרנית. אינה מביאה בהכרח להתפוררות מוסרית ולניהיליזם (הרב שג"ר)
הירשם ל-
רשומות (Atom)
