אפולינר לא הסתפק בנושאים המוסכמים אלא ראה בכל נושא מקור השראה לשירה. מהגרים יהודים, מסילת ברזל, תעופה או מגדל אייפל הם רק חלק מן האובייקטים המופיעים בכתיבתו. כמוהו כפוטוריסטים, מבליט אפולינר את הליריות שבטכנולוגיה המודרנית. אך אל המכונה מתווספים גם נושאים טריוויאלים יומיומיים כמו המתרחש ברחובות הכרך, כרזותיו ועיתוניו. מעיד אנדרה ביילי: ״כל דהר שימש לו חומר לשירה, תירוץ לשיר. אובייקט, פגישה, משפט שנאמר בבית קפה . הוא נטלם, סידרם על פי המקצב האישי שלו ושינה אותם על פי הצבע והתנועה של חלומותיו. המילה אחת, הוא יצר אותם מחדש״ שירת אפולינר שואפת להחיות את הבנאלי ולהצביע על היבטים יוצאי דופן שבשגרתי ובמוכר. אפולינר מבקש לשנות אץ הרגלי הראיה שלנו. כל אובייקט, שמכוח ההרגל הפך חסר חשיבות, אמור לשוב ולעורר בנו פליאה. מעתה ואילך מצויה השירה בכל מקום.
דאדא וסוריאליזם, 67
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה