אוריאל קון, מתוך הרדמה לקלאס של קורטאסר
יום שבת, 3 במאי 2014
הבית שבמילים
קלאס בא לממש את הרעיון שהבית הלאומי של האדם הוא לא על האדמה, הוא לא בדגל או בקרב, אלא בטקסט שצף בין הקרקע לאוויר, הבית שבמילים, [...]
יום שני, 28 באפריל 2014
חלומות / קלאס - פרק 80
בכך שאנו חולמים, מתאפשר לנו לתרגל חינם אין כסף את כישורי השיגעון שלנו. עלה בדעתנו בו-זמנית שכל שגעון הוא חלום שמתקבע. חוכמת העם: הוא משוגע מסוכן, בעל חלומות.
יום שבת, 26 באפריל 2014
יום שלישי, 22 באפריל 2014
יום שני, 21 באפריל 2014
המשפחה שלנו
עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר אֶל־הֲמוֹן הָעָם וְהִנֵּה אִמּוֹ וְאֶחָיו עָמְדוּ בַּחוּץ וְהֵם מְבַקְשִׁים לְדַבֵּר אִתּוֹ׃
47 וַיֻּגַּד אֵלָיו לֵאמֹר הִנֵּה אִמְּך וְאַחֶיךָ עֹמְדִים בַּחוּץ וּמְבַקְשִׁים לְדַבֵּר אִתָּךְ׃
48 וַיַּעַן וַיּאֹמֶר אֶל־הָאִישׁ הַמַּגִּיד לוֹ מִי הִיא אִמִּי וּמִי הֵם אֶחָי׃
49 וַיֵּט יָדוֹ עַל־תַּלְמִידָיו וַיֹּאמַר הִנֵּה אִמִּי וְאֶחָי׃
50 כִּי כָּל הָעֹשֶׂה רְצוֹן אָבִי שֶׁבַּשָׁמָיִם הוּא אָח וְאָחוֹת וְאֵם לִי׃
מתי יב 46-50
וגם מרקוס ג 31-35
לוקס ח 19-21
שיבת הרוח הטמאה
וְהָרוּחַ הַטְּמֵאָה אַחֲרֵי צֵאתָהּ מִן־הָאָדָם תְּשֹׁטֵט בִּמְקֹמוֹת צִיָּה לְבַקֶּשׁ־לָהּ מָנוֹחַ וְלֹא תִמְצָא׃
44 אָז תֹּאמַר אָשׁוּבָה אֶל־בֵּיתִי אֲשֶׁר יָצָאתִי מִשָׁם וּבָאָה וּמָצְאָה אֹתוֹ מְפֻנֶּה וּמְטֻאטָא וּמְהֻדָּר׃
45 וְאַחַר תֵּלֵךְ
וְלָקְחָה עִמָּהּ שֶׁבַע רוּחוֹת אֲחֵרוֹת רָעוֹת מִמֶּנָּה וּבָאוּ
וְשָׁכְנוּ שָׁם וְהָיְתָה אַחֲרִית הָאָדָם הַהוּא רָעָה מֵרֵאשִׁיתוֹ
כֵּן יִהְיֶה גַּם־לַדּוֹר הָרָע הַזֶּה׃
מתי יב 43-46
גם לוקס יא 24-26
יום שבת, 19 באפריל 2014
שבעה שירים מן הגניזה / יהודה עמיחי
שבעה שירים מן הגניזה, כפי שפורסם לראשונה באתר YNET
ב-18
באפריל 2014.
לסדר השירים אין משמעות.
1
חֲפִירוֹת אַרְכֵאוֹלוֹגִיּוֹת
מִתְּקוּפָה כַּלְקוֹלִיתִית
לֹא רָחוֹק מִבֵּית קְבָרוֹת
לְמֵתִים מוֹדֶרְנִיִּים.
וּכְמוֹ אָדָם שֶמְּקַבֵּל בְּגִיל חֲמִשִּים
מַה שֶקִּוָּה לְקַבֵּל בְּגִיל צָעִיר
צֶמַח דִּירָתִי פִּתְאוֹם
הָפַךְ לִהְיוֹת עֵץ.
הוֹפֵךְ הַחֶדֶר לְחָצֵר,
עֲצִיצִים הוֹפְכִים אֶת הַחֶדֶר לְג'וּנְגֶּל,
כִּסֵּא בַּשָּׂדֶה הוֹפֵךְ אֶת הָעוֹלָם לְחֶדֶר.
הַוִּילוֹן הוּא מִפְרָשׂ שֶבּוֹ
רוֹצִים לִנְסֹעַ הַחוּצָה
וְהַחוּץ רוֹצֶה לִנְסֹעַ פְּנִימָה
מִתְנַפֵּחַ לַשָּוְא.
2
מִי יְיַצֵּג אוֹתְךָ
בַּמְּקוֹמוֹת שֶלֹּא תּוּכַל לָבוֹא שָמָּה
וּמִי יִשָּׂא אֶת דְּבָרְךָ
וּמִי יַסְבִּיר אוֹתְךָ וְאֶת מַעֲשֶׂיךָ
כְּשֶהֶסְבֵּר וְלַיְלָה וְיוֹם לֹא יִהְיוּ
וְהַמִּלִּים יִהְיוּ גֶּשֶם יוֹרֵד, יוֹרֶה,
אוֹ קְפִיצִים שֶל מִזְרָן,
קְפִיצִים בְּלִי תַּפְקִיד
מְשֻחְרָרִים.
אַתָּה לֹא צָרִיךְ לָלֶכֶת
אַתָּה יָכֹל לָשֶבֶת כְּמוֹ בַּקּוֹלְנוֹעַ.
הַבַּיִת שֶיָּשַבְתִּי בּוֹ מִתְרַחֵק
הָאוֹר הֻשְאַר דָּלוּק בַּחַלּוֹן לְמַעַן
לֹא יִשְמְעוּ וְרַק יִירָאוּ.
3
לְמֵתִים מוֹדֶרְנִיִּים.
וּכְמוֹ אָדָם שֶמְּקַבֵּל בְּגִיל חֲמִשִּים
מַה שֶקִּוָּה לְקַבֵּל בְּגִיל צָעִיר
צֶמַח דִּירָתִי פִּתְאוֹם
הָפַךְ לִהְיוֹת עֵץ.
הוֹפֵךְ הַחֶדֶר לְחָצֵר,
עֲצִיצִים הוֹפְכִים אֶת הַחֶדֶר לְג'וּנְגֶּל,
כִּסֵּא בַּשָּׂדֶה הוֹפֵךְ אֶת הָעוֹלָם לְחֶדֶר.
הַוִּילוֹן הוּא מִפְרָשׂ שֶבּוֹ
רוֹצִים לִנְסֹעַ הַחוּצָה
וְהַחוּץ רוֹצֶה לִנְסֹעַ פְּנִימָה
מִתְנַפֵּחַ לַשָּוְא.
2
מִי יְיַצֵּג אוֹתְךָ
בַּמְּקוֹמוֹת שֶלֹּא תּוּכַל לָבוֹא שָמָּה
וּמִי יִשָּׂא אֶת דְּבָרְךָ
וּמִי יַסְבִּיר אוֹתְךָ וְאֶת מַעֲשֶׂיךָ
כְּשֶהֶסְבֵּר וְלַיְלָה וְיוֹם לֹא יִהְיוּ
וְהַמִּלִּים יִהְיוּ גֶּשֶם יוֹרֵד, יוֹרֶה,
אוֹ קְפִיצִים שֶל מִזְרָן,
קְפִיצִים בְּלִי תַּפְקִיד
מְשֻחְרָרִים.
אַתָּה לֹא צָרִיךְ לָלֶכֶת
אַתָּה יָכֹל לָשֶבֶת כְּמוֹ בַּקּוֹלְנוֹעַ.
הַבַּיִת שֶיָּשַבְתִּי בּוֹ מִתְרַחֵק
הָאוֹר הֻשְאַר דָּלוּק בַּחַלּוֹן לְמַעַן
לֹא יִשְמְעוּ וְרַק יִירָאוּ.
3
רַצְנוֹ יַחְדָּו מְעַט, פָּנַי לְיַד
פָּנַיִךְ
כְּרָצִים בְּמֵרוֹץ שְלִיחִים
מַחְלִיף עִם מֻחְלָף יַחְדָּו
אַחַר כָּךְ מָסַרְתִּי לָךְ
וְנִשְאַרְתִּי מִתְנַשֵּם.
4
וּבִכְאֵבִים גְּדוֹלִים
אֲנִי יוֹדֵעַ עַכְשָו שֶיֵּש
שְנֵי מִינֵי זְמַן:
הַזְּמַן הַמִּסְתּוֹבֵב הַחוֹזֵר
וְהַזְּמַן הַזּוֹרֵם וְהוֹלֵךְ.
5
בֵּית אוֹהֲבִים
בַּיִת מָלֵא אוֹרוֹת
חָבוּי בְּגַן בָּאֲפֵלָה הַגְּדוֹלָה.
אִם יִהְיֶה לָנוּ מַזָּל
יִתְמוֹטֵט הַבַּיִת וְהָאוֹר יְשֻחְרַר
לְכָל הָעוֹלָם.
6
חָבוּי בְּגַן בָּאֲפֵלָה הַגְּדוֹלָה.
אִם יִהְיֶה לָנוּ מַזָּל
יִתְמוֹטֵט הַבַּיִת וְהָאוֹר יְשֻחְרַר
לְכָל הָעוֹלָם.
6
כְּבָר יוֹדֵעַ אֲנִי שֶאֲנִי צַיָּד
וְנִצּוֹד בְּגוּף אֶחָד
וּשְנֵיהֶם עֲיֵפִים וְקִצְרֵי נְשִימָה
עַד שֶיַּגִּיעוּ לְשָלוֹם בֵּינֵיהֶם
כַּמָּה זְמַן יַעֲבֹר...
וְאַתְּ אֲהוּבָתִי
שֶרָאִית אוֹתִי חַי בַּחֲרָדָה לֵילוֹת
רְאִי עַכְשָו אֶת עֵמֶק הַמַּצְלֵבָה
כְּפִי שֶרָאִיתִי אוֹתוֹ בְּיַלְדוּתִי
כְּשֶלֹּא נוֹלַדְתְּ עֲדַיִן.
7
אֲהוּבָתִי מוֹדֶדֶת שִׂמְלָה כְּחֻלָּה.
כְּשֶהִיא הוֹלֶכֶת לְפָנַי אֲנִי
רוֹאֶה אֶת עַצְמִי בָּרְאִי:
בְּפָנַי נִפְגָּשִים אָבִי וּבְנִי.
אֲנִי מְקוֹם מִפְגָּשָם לִזְמַן קָצָר
אַחַר כָּךְ פָּנַי יֵלְכוּ שוּב וְדוֹמִים
לַדְּבָרִים הַנּוֹרָאִים
שֶהֵם מֵעֵבֶר לְאָבִי
וּמֵעֵבֶר לִפְנֵי בְּנִי.
רוֹאֶה אֶת עַצְמִי בָּרְאִי:
בְּפָנַי נִפְגָּשִים אָבִי וּבְנִי.
אֲנִי מְקוֹם מִפְגָּשָם לִזְמַן קָצָר
אַחַר כָּךְ פָּנַי יֵלְכוּ שוּב וְדוֹמִים
לַדְּבָרִים הַנּוֹרָאִים
שֶהֵם מֵעֵבֶר לְאָבִי
וּמֵעֵבֶר לִפְנֵי בְּנִי.
הרקליטוס
על גבול סיבולת האדם בעת משבר בעת רצון:
"הרקליטוס ביקש שיקברו אותו בערמה של גללים כדי להירפא ממחלת המיימת" (קלאס, עמוד 241)
"הרקליטוס ביקש שיקברו אותו בערמה של גללים כדי להירפא ממחלת המיימת" (קלאס, עמוד 241)
קלאס / פרק 36
אולייבירה חי כהומלס עם עמנואל ההומלסית.
הסבר על קלאס, ובסוף ״יום אחד מישהו יראה את צורתו האמתית של העולם. לקינוח מונח בלטינית המציין שם ללא משמעות:
Flatus vocis.
יום שלישי, 15 באפריל 2014
היות ורגיל היה לחיות בחיים שאינם חייו
היות ורגיל היה לחיות בחיים שאינם חיו, לא תמה ולא שאל ולא חזר בו וקיבל את הדין.
"[ ...] אצבעותיו מצאו את הדלת. הבית
נראה ריק מתושביו וריח צבע טרי עלה באפו. המפתח חיפש אף הוא את המנעול. במהירות
ובביטחון סהרורי חדר המפתח לסדק הדק. סיבוב קל, חריקה קטנה – ועמד בפנים. מיד ידע
שזה לא ביתו וזה לא מפתחו, אך היות ורגיל היה לחיות בחיים שאינם חייו, לא
תמה ולא שאל ולא חזר בו וקיבל את הדין. סגר את הדלת בשקט. את הנקישה האחרונה
לא יכול היה למנוע. הוא האזין ולא הייתה תגובה. שהרי הבית היה ריק ורק ציפייה
גדולה מילאה אותו [...]"[1]
בונה בניין על חורבותיה של עיר שלא פונתה מתושביה
אני
עומד כאן ובונה בניין על חורבותיה של עיר שלא פונתה מתושביה.
טקסט שמאלי לטקסט הימני בשם - "חלומות שחולמים האלים".
טקסט שמאלי לטקסט הימני בשם - "חלומות שחולמים האלים".
כל שגבר
כל שגבר צריך לעשות הוא
לבחור את ההתמסרות העיוורת
לעגלה הרתומה לעניינים שבכוכבים
מקום ותזמון נכון כדי להוכיח אמונים
יום שני, 14 באפריל 2014
קלאס / פרק 145
מתוך הפרק:
אני רוצה לעקוף הן את האמנות שלכם, רבותי, והן אתכם עצמכם, שכן אינני יכול לסבול אתכם יחד עם אותה אמנות, על תפישותיכם, על גישתכם האמנותית ועל הסביבה האמנותית שלכם!
אני רוצה לעקוף הן את האמנות שלכם, רבותי, והן אתכם עצמכם, שכן אינני יכול לסבול אתכם יחד עם אותה אמנות, על תפישותיכם, על גישתכם האמנותית ועל הסביבה האמנותית שלכם!
יום ראשון, 13 באפריל 2014
להחיות את הבנאלי - אפולינר
אפולינר לא הסתפק בנושאים המוסכמים אלא ראה בכל נושא מקור השראה לשירה. מהגרים יהודים, מסילת ברזל, תעופה או מגדל אייפל הם רק חלק מן האובייקטים המופיעים בכתיבתו. כמוהו כפוטוריסטים, מבליט אפולינר את הליריות שבטכנולוגיה המודרנית. אך אל המכונה מתווספים גם נושאים טריוויאלים יומיומיים כמו המתרחש ברחובות הכרך, כרזותיו ועיתוניו. מעיד אנדרה ביילי: ״כל דהר שימש לו חומר לשירה, תירוץ לשיר. אובייקט, פגישה, משפט שנאמר בבית קפה . הוא נטלם, סידרם על פי המקצב האישי שלו ושינה אותם על פי הצבע והתנועה של חלומותיו. המילה אחת, הוא יצר אותם מחדש״ שירת אפולינר שואפת להחיות את הבנאלי ולהצביע על היבטים יוצאי דופן שבשגרתי ובמוכר. אפולינר מבקש לשנות אץ הרגלי הראיה שלנו. כל אובייקט, שמכוח ההרגל הפך חסר חשיבות, אמור לשוב ולעורר בנו פליאה. מעתה ואילך מצויה השירה בכל מקום.
דאדא וסוריאליזם, 67
יום שבת, 12 באפריל 2014
שירה סוריאליסטית
ההגדרה החדשה שהסוריאליזם העניק לשירה הרחיבה את תחומיה אף אל מחוזות שהיו זרים לה עד כה. הסוריאליסטים טענו ששירה וחלום חד הם, שביטויי הטירוף הם יצירה נשגבת, שלכל ניסיון לצלול לנבכי התת-מודע נודע ערך פיוטי.
דאדא וסוריאליזם בצרפת, 16
יום ראשון, 6 באפריל 2014
יום שבת, 5 באפריל 2014
אחדות / קלאס
פסקה אחרונה בפרק 83
אילו ידעתי לצייר הייתי מראה באורח אלגורי את הכאב מבריח את הנפש מהגוף, אבל בה בעת הייתי משרף את התחושה שהכל שקרי: לא יותר מאשר אופנים של מכלול מורכב שאחדותו מצויה בכך שאין לו אחדות.
יום שישי, 4 באפריל 2014
הרווח שבין
ענייני הוא ברווח שבין מילה למילה אות לאות טקסט לטקסט אדם לעולם.
החלל שנותר כשאר אות עולה על הכתב ומותירה חללים שלמים של אי וודאות.
לדבר על מודע ועל תת-מודע ולשכוח את הלא-מודע
יום חמישי, 3 באפריל 2014
יום רביעי, 2 באפריל 2014
אתה יכול לכתוב (ש) ממשיכות נשמות אדם להיוולד
אתה יכול לכתוב. נו מה, כתוב אומר עגנון ושוב זה קורה לך. אתה ילד קטן בכיתה ג׳ שמבין אני בורא עולם. עד כדי כך מגלומני. זה גורם לך להיות ישו שכזה או נביא תנכי המודיע, עומד באותו המקום שענד ביאליק ומשוחח איתו בשפתו. שני בני האלוהים שואלים על אבא שמת. מטביעים סימנים משברי גופם אל חלקת נייר דמיונית. עכשיו אני כאן וכולם שם. בחצר ליד בעולם כולו. תורגלת להביט תכופות ממושכות ארוכות בנשמתך- כל סימן הוא אות לנשמה, ולאדם אין נשמה אחת. הרבה נשמות באלה שמתו באלה שימותו והן ממשיכות להיוולד. ממשיכות נשמות אדם להיוולד.
יום שלישי, 1 באפריל 2014
צורה ומהות
יום שני, 31 במרץ 2014
משמעות הסוריאליזם - תת מודע
כמו הדאדא ביקש גם הסוריאליזם לשנות את סדרי החברה, אך בניגוד לתנועה האנרכיסטית, לא הסתפקה הקבוצה שהתלכדה סביב ברטון בהרס לשמו. היא שאפה לחשוף את טווח האפשרויות הגלומות באדם. לדעתה, נבצר ממנו עד כה לנצל את הפוטנציאל הטמון בו בשל אי-הכרתו את התת-מודע ואת עולם הדחפים המודחקים. היסטוריון הסוריאליזם, מוריס נאדו, כותב: ״הסוריאליזם נתפס על ידי מייסדיו לא כאסכולה אמנותית חדשה, אלא כאמצעי הכרה - במיוחד הכרת עולמות שעד כה לא נחקרו בשיטתיות: התת-מודע, המופלא, החלום, הטירוף, מצבי ההזיה, בקצרה - כל מה שמאחורי הקלעים של ההיגיון״. הכרה מעין זו מוליכה לשחרור האדם מכבלי התבונה המוסכמת. הזאת מתבטא עיקר המהפכה הסוריאליסטית, כפי שהיא נתפסת בתחילת המאה ה-20.
דאדא וסוריאליזם בצרפת, 12
יום ראשון, 30 במרץ 2014
שירה (כישלון המילים לומר)
מחטיאות המילים
חלק משיר שיקרא "כישלון המילים לומר". יכול להיות שכותרת שיר תשתנה.
המילים למעלה כבר השתנו.
ייעשה חיבור בין מילות מפתח מתוך הטקסט שבא לאחר מכן בפנקס זה, על אודות הדאדא והסוריאליזם: חלום, תת-מודע, טירוף,
אחת אחר הבאה
את המטרה
שהיא מילה נוספת המחטיאה מטרה
עודפת אחרת
רקומת אותות וחלום
שירה היא החמצה בצורת פגיעה
חלק משיר שיקרא "כישלון המילים לומר". יכול להיות שכותרת שיר תשתנה.
המילים למעלה כבר השתנו.
ייעשה חיבור בין מילות מפתח מתוך הטקסט שבא לאחר מכן בפנקס זה, על אודות הדאדא והסוריאליזם: חלום, תת-מודע, טירוף,
דיאלוג עם אלוהים - מיסתורין
דיאלוג עם המיסתורין שבאלוהים, באדם האחר, בי עצמי.
דתי, הומניסט, אקזיסטנציאליסט
רק במקום שבו יש מיסתורי יש דו שיח
כישלון המילים לומר
העניין הוא - כיצד ניתן לסביר את הבלתי ניתן להסבר. או כיצד לכתוב את הבלתי ניתן להיכתב. כמו לדבר על אלוהים, או משהו אחר שאינו מיוצג בעולם ואינו כפוף לחוקי לוגיקה. איך נדבר עליו.
משורר, כמו תיאולוג רציונאלי, מנסה לעשות את הבלתי אפשרי.
המוטיבציה לקיים סדר במחשבות על העולם באמצעות מילים נועד לכישלון מראש.
לתפוס זמן.
עכשיו פרןיד מובן במידה מסוימת.
מדוע חסרה הפסיכואנליזה כלים לנתח את בעיית המשורר.
עוסק המשורר בבירור תמידי של המיסתורין בתוך עצמו הוא בדו-שיח עם עצמו, כפי שהתיאלוג מברר את מסתורין האל או העולם. חקירת תמידית בלתי פוסקת של האזורים החשובים בחיי האדם.
וזהו המשורר המועד בביטחון אל עבר הלא נמצא, בתחבולות שהן חזרות בלתי נגמרות.
SMS
העניין הוא - כיצד ניתן לסביר את הבלתי ניתן להסבר. או כיצד לכתוב את הבלתי ניתן להיכתב. כמו לדבר על אלוהים, או משהו אחר שאינו מיוצג בעולם ואינו כפוף לחוקי לוגיקה. איך נדבר עליו.
פרק 57 / קלאס, קורטאסר
נדיר מאוד להיות מסוגל להיות בשלושה מקומות בית ובעונה אחת. אבל היום אחה״צ זה קרה לי, עכשיו כשאני חושב על כך, הייתי הארבעה מקומות בעת ובעונה אחת. אני מתקרב להימצאות בכל מקום, ואחרי כן - להשתגע.
יום שבת, 29 במרץ 2014
להבין את הבעיה (ט.ש)
אני מנסה להבין את הבעיה שלי בעולם
הבעיה שלי היא קודם כל אידית שלי ואינה משותפת לי ולאדם אחר
היא הפער בין כל מה שאני לבין כל מה שהעולם.
הרי כתבתי את זה כבר בטקסט השמאלי דל השיר ״שיח״, יש רק להוסיף את עניין הפער הנורא.
מה אני אומר פער, תהום.
תהום פעורה ביני לבין העולם הזה
וזו הבעיה
לכן אני גם פורש לי מהעולם הפיזי ועוסק בעולם המטאפיזי. וכותב וכותב וכותב, עד שהמילים יכסו את התהום והעולם יוכל לבוא לקראתי.
יום שישי, 28 במרץ 2014
לוינס / תשע קריאות, עמוד 177
אולי הקסם הוא שינוי הדרגתי של המשמעות, לידתה של דו-משמעות או של הבעה הכופרת במחשבה: החן נסוך על הפנים כבר הופך לחיוך הנלעג של המכשפות המסתתרות במאורותיהן במקבת או בפאוסט, כדהמילים איבדו את משמעותן הפשוטה ונבלעות ברמזים, בחרוזים פרועים, בלגלוג, באין-אומר.
כתוב מעולמך
זהו הטקסט השמאלי של השיר - מה זה לחיות בתודעה כוזבת
/
המול סימן אותי לחדרו ואז יצאנו לבית הקפה שהיה עמוס באנשים ולא היה מקום, פרשנו לבית קפה אחר שהיה מרווח ופחות לטעמו גל המול. הוא פתח בדברים- דברים גבים טובים ברשימות שלך, רבים מאוד, אך יש דהר אחד שמאפיל על כל השאר: אתה לא כותב מתוך עולמך על עולמך, זה בולט לעין. אני: איך אכתוב על עולמי מתוך עולמי עם העולם היחיד שהכרתי ואעיר הוא עולמם של אחרים?
יום רביעי, 26 במרץ 2014
יום שלישי, 25 במרץ 2014
אצל נתן
רעיונות מציפים אותי במפגשים עם עודד ונתן.
הכתיבה בשבילך אינה צריכה להיות תרגיל ספרותי, כי אם תרגיל בכישוף. זה מספר של קרלוס קסטנדה, מתוך כוח השקט.
מה זה כישוף? זה ידע.
יום שני, 17 במרץ 2014
פחד
כמה מפחיד הוא המצב בו אתה מבין כי המקרה שלך ייחודי, כמה מפחיד לדעת כמה אתה טועה. כמה נורא לשנוא את הכלל ולנסות לרצותו
יום ראשון, 16 במרץ 2014
אגואיזם
גרוע יותר מהאגואיזם שלי
היא הציפייה של אחרים שאהיה אכפתי כלפיהם.
האגואיסט מרוכז בעצמו ולא בהכרח דורש מאחרים להתייצב על במותיו.
לעומת זאת, ההתנהגות הברוטלית ביותר היא של אלה אשר דורשים שאקריב את זמני על מזבח רצונות.
יום שבת, 15 במרץ 2014
עונש מוות (לכתוב על כך או רק לזכור)
ניטשה : עמוד 132
הערת שוליים מספר 175
על המשפט: אינני אוהב את משפט הצדק הקר שלכם, ומעיני שופטיכם נשקף אליי תמיד התליין והברזל הקר שלו.
יום שישי, 14 במרץ 2014
קלאס / פרק 109
בפרק זה תובנות מעניינות שיכולות להוסיף להבנתי את עניין החדרים. החדרים במירכאות, שכן הכוונה לשני העמודים בדף השירה שלי.
יום רביעי, 12 במרץ 2014
היחס בין הענף לעלה
הענף והעלה והיחס ביניהם כמקור התייחסות למהות האדם. יש להתייחס לשיר ״לעלה משהו מיוחד״.
מתוך ״ולא על מנת לזכור״
חיי העלה האמיתיים
מתחילים, לא באביב, אלא
כשהוא ניתק מן הענף.
יום שלישי, 11 במרץ 2014
מטאפואטיקה - עודף זמן / קטע מיומן אישי
הבעיה הגדולה שאני עומד עליה עד כה
היא שלא השכלתי להבין שעודף זמן לא הופך אותך באופן אוטומטי למשורר פוטנציאלי.
זהו ״קטע מיומן אישי״, אשר אכניס לטקסט השמאלי, שחשבתי לקרוא לו גם מטאפואטיקה
יום שני, 10 במרץ 2014
מהו "הטקסט השמאלי"?
הטקסט השמאלי, או הטקסט הצידי:
טקסט זה הוא חבר לדבר ולו נשמה משלו. מדובר יחד בשני קווים מקבילים הקשורים זה לזה ושלעולם לא יפגשו, אבל הם קווים וצמודים. מעין מהות, ללא היררכיה וללא תלות של טקסט אחד בשני. אחדות מפוצלת בעמוד אחד, בו שניים מרובדים כבצל וצומחים מאדמת מוחי שאינה נחה לרגע.
שיר עומד בפני עצמו כי אנחנו מציגים אותו. טקסט עומד בפני עצמו כי ככה אנחנו מציגים אותו. האם המילה "של" עומדת בפני עצמה? שני הקטעים, עומדים בפני עצמם ואינם קבולים לתכתיבי משמעות עודפים. החיבור שנוצר בין המהויות השונות לכאורה שהם מציגים, יוצר מעין מהות נוספת במוחו של הקורא, וזאת באופן בלתי מודע ואפילו בלתי רצוני. הקשרים בין אות לאות ובין מילה למילה יוצרים את עולם הכתיבה, והקשר בין טקסט אחד למשנהו יוצרים את מקום מגורינו בעולם הזה. את החדר בו אני מטלים את עצמו למנוחה או לעבודה. את הקרקע להליכה. כתיבה מורכבת מרבדים שונים של ידע. מילה אינה עומדת בפני עצמה, כל שכן שירה או הקשרים בין מילים.
כתב סתרים - כתב רשי ככתב סתרים, אשר מציג את נושא הירידה למעמקי המילה, ההישארות בתוכה, את תשומת הלב שאנחנו מקדישים לכל חיבור וחיבור, ומתוך כך יוצאים אל עולם של אפשרויות חדשות מעצם ההתעכבות על המילה הבודדה, רק כך יכולות לעלות שאלות בנוגע לטקסט, דבר שפחות סביר שהיה קורה לו היינו מתעלמים מהכתוב.
אינהיביציה - ריסון ועיכוב - הרצון הוא לייצר מנגנון שייעכב תגובה מיידית ויביא את הצופה לכדי שאלת שאלות על הטקסט.
יום ראשון, 9 במרץ 2014
יום רביעי, 8 באוגוסט 2012
הירשם ל-
רשומות (Atom)


