יום חמישי, 22 במאי 2014

פוסטמודרניזם רך



הפוסטמודרניזם הרך, אם נתמקד בשאלת ההתערבות המוסרית כדוגמה, מתרגם את האין לשוויון, לחירות ואף לזכות. הוגים פוסטמודרניים מעין אלה טוענים שבסיטואציה העכשווית לא רק שהמחשבה הפוסטמודרנית איננה מובילה בהכרח לניהיליזם, אלא אדרבה, רק היא עשויה לכונן 'אני' אתי שאיננו הונאה עצמית, דהיינו אדם הפועל בצורה מוסרית בלי להצדיק מוסריות זו בעזרת 'אידאולוגיות גדולות' למיניהן, שסופן להיכשל דווקא בשל הטוטליות שלהן. ואמנם, לא פעם נמצא הוגים פוסטמודרניים מובהקים העומדים בחזית המערכה על צדק חברתי, ומכאן שבפועל ההגות הפוסטמודרנית. אינה מביאה בהכרח להתפוררות מוסרית ולניהיליזם (הרב שג"ר)

יום שבת, 17 במאי 2014

פוסטמודרניזם / דוד גורביץ

אם כך יהיה, יתרום הפוסטמודרניזם בנקודה שבה הוא נדרש יותר מכל: לשמש סוגן של פתיחות ויצירתיות לקולות לא חתומים, בלתי קריאים, לא מיוצגים בסדר הסימבולי בתוך עולם שכבר איבד מהגדרותיו המכוננות, שכבר זנח את הניחומים המטאפיסיים הישנים.

על הדת - פרויד

זגמונד פרויד אומר במאמר מתוך הספר של נמרוד אלוני, כל שצריך להיות אדם, "על ההתנגשות בין הידיעה המדעית לאמונה הדתית", כי "הדת הנה ניסיון לשלוט בעולם החושים, שבו אנו נתונים, באמצעות עולם המשאלות, שפיתחנו בתוכנו כתוצאה מן הצרכים הביולוגיים והפסיכולוגיים שלנו".

יום ראשון, 11 במאי 2014

הנאצי שבי טיוטה

בשעות הערב, על יד המזרקה
שמעתי קינה והקינה שרה שיר
לך ועל הנאצי שבך
שמסוגל לרצוח

הנאצי שבי אומר לי לא
לא עוד אכזבות
מי שלא שמע לא ידע
המשוגע שבי אומר טוב
טוב לדעת אכזבות

המשורר וההזייה / פרויד

האשם המאושר אינו הוזה לעולם - כי עושה זאת רק מי שנמנע סיפוק בחייו. משאלות שלא באו על סיפוקן הן מניעי ההזיות, וכל הזיה לעצמה בגדר מילוי משאלה היא - תיקון למציאות שלא באה על סיפוקה. 
זיגמונד פרויד, המשורר וההזייה, עמ׳ 3

יום שבת, 10 במאי 2014

מי שם?

מי שם? מי שם? האם זו את, נדז׳ה? האומנם המעבר, כל המעבר, הוא בחיים האלה? איני שומע אותך. מי שם? האם זה רק אני? האם זה אני עצמי?
אנדרה ברטון, נדז׳ה, עמ׳ 146

נדז׳ה/ברטון - חופש מיצור אנוש

עדיין איני תופש מדוע מונעים חופש מיצור אנוש. הם כלאו את סאד, הם כלאו את ניטשה, הם כלאו את בודלר.
נדז׳ה, עמ׳ 143

איזה מין אדם / יהודה עמיחי

מתוך השיר ״איזה מין אדם״
מהספר -גם האגרוף...״
אני לא מכונית, אני אדם
אני אדם-אלוהים, אני אלוהים-אדם
שימיו ספורים. הללויה.

גלות החושים

לדבר על החושים שגרים בגלות
לשקר כשאומרים עולם ומלואו
לספר על הבתים שמחוץ לדבקות
לבוא ולהמשיך ככל הזמנים ולבוא 

נסעתי רחוק מכאן אל ירחו של ירח
אל תפאורת הבמה שעל גדות החאן
אל סדקים שדבוקים על מרווח הסלעים
שבעותל המערבי ואל הכבישים שעלי

מובילים ממני אל כביש צדי חשוך
כמו המדרגות המוסתרות בצמחיה
ואף אדם לא ראה ויורדים במקום אחר

ועולים כזיכרון שבא בימים האחרונים
ומלקטים אורות בצבעי שממה חותכת
כמו ילדה יפה שרואה פרח ומסתכלת
  

יום רביעי, 7 במאי 2014

חיים אהרון קפלן

לא לשכוח לקרוא את ״מגילת היסורין״ של חיים אנרון קפלן
כתוב מבריק על חוויותיו מגטו ורשה

יום ראשון, 4 במאי 2014

קביעה (חדש שמאלי)

לגבי האדם אומר זאת כך, מהות כולו היא הקביעה או הרצון לקיימה. מהות הפוכה לכך תהיה הציות. אין דרה הקביעה בעולמו של הציות ואין עולמו של הציות דרך בבית הקביעה. שאיפה גדולה מאין כמותה היא אפוא להניע מחשבות לכדי פעולה וזאת באופן בלתי תלוי בעולמות חיצוניים. אדם הנמלט מן הקביעה יישא בהכרח בעול הציות שיהפך עם הזמן להרגל ובמקרים מסוימים אף לערך או ערך מקודש במקרה הקיצוני יותר. כל מקרה פרטי של ציות הינו החשש מפני השלחותיה של הקביעה, הפחד מפני השאיפה הגדולה הטבועה בכל. בכל קונפליקט בחייו של אדם ימצא אחד מאותם אלמנטים - קביעה וציות, או במילים אחרות היחס בין "אני" ל"הם". יחס אשר מטשטש כאשר מדובר על קבוצות הנושאות עימם זכרונות משותפים, אך אין זה מבטל כלל את מהות הקונפליקט שיעבור למרגשה של הנפש פנימה עמוק, גם אם אין רואים זאת על פניו של אדם. המצאתה של שפה היא המעלה הנשגבת ביותר בחיי אדם, שכן היא מממקדמת את קביעתו של היחיד על אופנים שונים של המציאות או התרבות בה הוא פועל. להשמע לחוקי שפה, לציית להם, זה ההרגל הנמוך ביותר שיכול אדם לדבוק בו - הרגל שמכוח הטבע ולא מכוח הבריאה. דגש נוסף: אין אדם אשר יכול לקבוע באופן אותנטי שעליו לציית לרוח הדורות הקודמים. יהיה זה אוקסימורון, דגל שחור הצבוע בלבן. קביעתו של אדם לעולם אינה נסמכת על עבר, אלא על עתיד. כלומר, ציות מבוסס על הסדר קיים, לעולם. קביעה מבוססת על עניין שאינו בנמצא אלא הוא יימצא כאשר אקבע אותו במנותק מחוויות העבר האישיות והק'ולקטיביות.

שיר ללא שם

אם הבלטות הן כנפי הנשרים
והקירות משב הרוח שטלטל אניית יונה
והכסא עליו היא יושבת הוא גוף מתאווה
ובית החלום הוא חלונות המשקיפים על העשן העולה
מסדום ועמורה
והפער שנפער בין גופי לגופה הוא
הכוח שהפריד חלקיקים בקריעת ים סוף
הטביע והשיל

אז המילים הבאות הן שאריות של
רגליה ועיניה 
והשכחה והזיכרון שמקרבים אותי לעבודת השם
שלה
בחושך הנורא הזה
אני מרעים קול שלא נשמע מעולם.

יום שבת, 3 במאי 2014

הבית שבמילים

קלאס בא לממש את הרעיון שהבית הלאומי של האדם הוא לא על האדמה, הוא לא בדגל או בקרב, אלא בטקסט שצף בין הקרקע לאוויר, הבית שבמילים, [...]
אוריאל קון, מתוך הרדמה לקלאס של קורטאסר

יום שני, 28 באפריל 2014

חלומות / קלאס - פרק 80

בכך שאנו חולמים, מתאפשר לנו לתרגל חינם אין כסף את כישורי השיגעון שלנו. עלה בדעתנו בו-זמנית שכל שגעון הוא חלום שמתקבע. חוכמת העם: הוא משוגע מסוכן, בעל חלומות.

בהפסקת יצירה

אשוב בקרוב.

יום שבת, 26 באפריל 2014

משימה נוראה על פי קורטאסר

משימה נוראה, לדשדש במעגל שמרכזו נמצא בכל מקום ושהקיפו בשום מקום.
קלאס, 125

יום שני, 21 באפריל 2014

המשפחה שלנו

עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר אֶל־הֲמוֹן הָעָם וְהִנֵּה אִמּוֹ וְאֶחָיו עָמְדוּ בַּחוּץ וְהֵם מְבַקְשִׁים לְדַבֵּר אִתּוֹ׃ 47 וַיֻּגַּד אֵלָיו לֵאמֹר הִנֵּה אִמְּך וְאַחֶיךָ עֹמְדִים בַּחוּץ וּמְבַקְשִׁים לְדַבֵּר אִתָּךְ׃ 48 וַיַּעַן וַיּאֹמֶר אֶל־הָאִישׁ הַמַּגִּיד לוֹ מִי הִיא אִמִּי וּמִי הֵם אֶחָי׃ 49 וַיֵּט יָדוֹ עַל־תַּלְמִידָיו וַיֹּאמַר הִנֵּה אִמִּי וְאֶחָי׃ 50 כִּי כָּל הָעֹשֶׂה רְצוֹן אָבִי שֶׁבַּשָׁמָיִם הוּא אָח וְאָחוֹת וְאֵם לִי׃ 

מתי יב 46-50
וגם מרקוס ג 31-35
לוקס ח 19-21

שיבת הרוח הטמאה

וְהָרוּחַ הַטְּמֵאָה אַחֲרֵי צֵאתָהּ מִן־הָאָדָם תְּשֹׁטֵט בִּמְקֹמוֹת צִיָּה לְבַקֶּשׁ־לָהּ מָנוֹחַ וְלֹא תִמְצָא׃ 44 אָז תֹּאמַר אָשׁוּבָה אֶל־בֵּיתִי אֲשֶׁר יָצָאתִי מִשָׁם וּבָאָה וּמָצְאָה אֹתוֹ מְפֻנֶּה וּמְטֻאטָא וּמְהֻדָּר׃ 45 וְאַחַר תֵּלֵךְ וְלָקְחָה עִמָּהּ שֶׁבַע רוּחוֹת אֲחֵרוֹת רָעוֹת מִמֶּנָּה וּבָאוּ וְשָׁכְנוּ שָׁם וְהָיְתָה אַחֲרִית הָאָדָם הַהוּא רָעָה מֵרֵאשִׁיתוֹ כֵּן יִהְיֶה גַּם־לַדּוֹר הָרָע הַזֶּה׃ 

מתי יב 43-46
גם לוקס יא 24-26

 

יום שבת, 19 באפריל 2014

משורר ההעדר

אני משורר ההעדר
כותב על האין ולא על היש.
אין לי מה לומר על העולם אלא על אי העולם.

שבעה שירים מן הגניזה / יהודה עמיחי



שבעה שירים מן הגניזה, כפי שפורסם לראשונה באתר YNET  ב-18 באפריל 2014.
לסדר השירים אין משמעות.

1
חֲפִירוֹת אַרְכֵאוֹלוֹגִיּוֹת מִתְּקוּפָה כַּלְקוֹלִיתִית
לֹא רָחוֹק מִבֵּית קְבָרוֹת
לְמֵתִים מוֹדֶרְנִיִּים.
וּכְמוֹ אָדָם שֶמְּקַבֵּל בְּגִיל חֲמִשִּים
מַה שֶקִּוָּה לְקַבֵּל בְּגִיל צָעִיר
צֶמַח דִּירָתִי פִּתְאוֹם
הָפַךְ לִהְיוֹת עֵץ.
הוֹפֵךְ הַחֶדֶר לְחָצֵר,
עֲצִיצִים הוֹפְכִים אֶת הַחֶדֶר לְג'וּנְגֶּל,
כִּסֵּא בַּשָּׂדֶה הוֹפֵךְ אֶת הָעוֹלָם לְחֶדֶר.
הַוִּילוֹן הוּא מִפְרָשׂ שֶבּוֹ
רוֹצִים לִנְסֹעַ הַחוּצָה
וְהַחוּץ רוֹצֶה לִנְסֹעַ פְּנִימָה
מִתְנַפֵּחַ לַשָּוְא.

2
מִי יְיַצֵּג אוֹתְךָ
בַּמְּקוֹמוֹת שֶלֹּא תּוּכַל לָבוֹא שָמָּה
וּמִי יִשָּׂא אֶת דְּבָרְךָ
וּמִי יַסְבִּיר אוֹתְךָ וְאֶת מַעֲשֶׂיךָ
כְּשֶהֶסְבֵּר וְלַיְלָה וְיוֹם לֹא יִהְיוּ
וְהַמִּלִּים יִהְיוּ גֶּשֶם יוֹרֵד, יוֹרֶה,
אוֹ קְפִיצִים שֶל מִזְרָן,
קְפִיצִים בְּלִי תַּפְקִיד
מְשֻחְרָרִים.
אַתָּה לֹא צָרִיךְ לָלֶכֶת
אַתָּה יָכֹל לָשֶבֶת כְּמוֹ בַּקּוֹלְנוֹעַ.
הַבַּיִת שֶיָּשַבְתִּי בּוֹ מִתְרַחֵק
הָאוֹר הֻשְאַר דָּלוּק בַּחַלּוֹן לְמַעַן
לֹא יִשְמְעוּ וְרַק יִירָאוּ.

3
רַצְנוֹ יַחְדָּו מְעַט, פָּנַי לְיַד פָּנַיִךְ
כְּרָצִים בְּמֵרוֹץ שְלִיחִים
מַחְלִיף עִם מֻחְלָף יַחְדָּו
אַחַר כָּךְ מָסַרְתִּי לָךְ וְנִשְאַרְתִּי מִתְנַשֵּם.

4
וּבִכְאֵבִים גְּדוֹלִים
אֲנִי יוֹדֵעַ עַכְשָו שֶיֵּש
שְנֵי מִינֵי זְמַן:
הַזְּמַן הַמִּסְתּוֹבֵב הַחוֹזֵר
וְהַזְּמַן הַזּוֹרֵם וְהוֹלֵךְ.

5
בֵּית אוֹהֲבִים
בַּיִת מָלֵא אוֹרוֹת
חָבוּי בְּגַן בָּאֲפֵלָה הַגְּדוֹלָה.
אִם יִהְיֶה לָנוּ מַזָּל
יִתְמוֹטֵט הַבַּיִת וְהָאוֹר יְשֻחְרַר
לְכָל הָעוֹלָם.

6
כְּבָר יוֹדֵעַ אֲנִי שֶאֲנִי צַיָּד
וְנִצּוֹד בְּגוּף אֶחָד
וּשְנֵיהֶם עֲיֵפִים וְקִצְרֵי נְשִימָה
עַד שֶיַּגִּיעוּ לְשָלוֹם בֵּינֵיהֶם
כַּמָּה זְמַן יַעֲבֹר...
וְאַתְּ אֲהוּבָתִי
שֶרָאִית אוֹתִי חַי בַּחֲרָדָה לֵילוֹת
רְאִי עַכְשָו אֶת עֵמֶק הַמַּצְלֵבָה
כְּפִי שֶרָאִיתִי אוֹתוֹ בְּיַלְדוּתִי
כְּשֶלֹּא נוֹלַדְתְּ עֲדַיִן.

7
אֲהוּבָתִי מוֹדֶדֶת שִׂמְלָה כְּחֻלָּה.
כְּשֶהִיא הוֹלֶכֶת לְפָנַי אֲנִי
רוֹאֶה אֶת עַצְמִי בָּרְאִי:
בְּפָנַי נִפְגָּשִים אָבִי וּבְנִי.
אֲנִי מְקוֹם מִפְגָּשָם לִזְמַן קָצָר
אַחַר כָּךְ פָּנַי יֵלְכוּ שוּב וְדוֹמִים
לַדְּבָרִים הַנּוֹרָאִים
שֶהֵם מֵעֵבֶר לְאָבִי
וּמֵעֵבֶר לִפְנֵי בְּנִי.

הרקליטוס

על גבול סיבולת האדם בעת משבר בעת רצון:
"הרקליטוס ביקש שיקברו אותו בערמה של גללים כדי להירפא ממחלת המיימת" (קלאס, עמוד 241)

קלאס / פרק 36

אולייבירה חי כהומלס עם עמנואל ההומלסית.
הסבר על קלאס, ובסוף ״יום אחד מישהו יראה את צורתו האמתית של העולם. לקינוח מונח בלטינית המציין שם ללא משמעות: 
Flatus vocis.

יום שלישי, 15 באפריל 2014

היות ורגיל היה לחיות בחיים שאינם חייו

היות ורגיל היה לחיות בחיים שאינם חיו, לא תמה ולא שאל ולא חזר בו וקיבל את הדין.

"[ ...] אצבעותיו מצאו את הדלת. הבית נראה ריק מתושביו וריח צבע טרי עלה באפו. המפתח חיפש אף הוא את המנעול. במהירות ובביטחון סהרורי חדר המפתח לסדק הדק. סיבוב קל, חריקה קטנה – ועמד בפנים. מיד ידע שזה לא ביתו וזה לא מפתחו, אך היות ורגיל היה לחיות בחיים שאינם חייו, לא תמה ולא שאל ולא חזר בו וקיבל את הדין. סגר את הדלת בשקט. את הנקישה האחרונה לא יכול היה למנוע. הוא האזין ולא הייתה תגובה. שהרי הבית היה ריק ורק ציפייה גדולה מילאה אותו [...]"[1]


[1] מהסיפור "אהבה הפוכה" מתוך קובץ הסיפורים "ברוח הנוראה הזאת", שוקן, 1962.

בונה בניין על חורבותיה של עיר שלא פונתה מתושביה

אני עומד כאן ובונה בניין על חורבותיה של עיר שלא פונתה מתושביה.
טקסט שמאלי לטקסט הימני בשם - "חלומות שחולמים האלים".

כל שגבר

כל שגבר צריך לעשות הוא
לבחור את ההתמסרות העיוורת 
לעגלה הרתומה לעניינים שבכוכבים
מקום ותזמון נכון כדי להוכיח אמונים

יום שני, 14 באפריל 2014

קלאס / פרק 145

מתוך הפרק:
אני רוצה לעקוף הן את האמנות שלכם, רבותי, והן אתכם עצמכם, שכן אינני יכול לסבול אתכם יחד עם אותה אמנות, על תפישותיכם, על גישתכם האמנותית ועל הסביבה האמנותית שלכם!

יום ראשון, 13 באפריל 2014

להחיות את הבנאלי - אפולינר

אפולינר לא הסתפק בנושאים המוסכמים אלא ראה בכל נושא מקור השראה לשירה. מהגרים יהודים, מסילת ברזל, תעופה או מגדל אייפל הם רק חלק מן האובייקטים המופיעים בכתיבתו. כמוהו כפוטוריסטים, מבליט אפולינר את הליריות שבטכנולוגיה המודרנית. אך אל המכונה מתווספים גם נושאים טריוויאלים יומיומיים כמו המתרחש ברחובות הכרך, כרזותיו ועיתוניו. מעיד אנדרה ביילי: ״כל דהר שימש לו חומר לשירה, תירוץ לשיר. אובייקט, פגישה, משפט שנאמר בבית קפה . הוא נטלם, סידרם על פי המקצב האישי שלו ושינה אותם על פי הצבע והתנועה של חלומותיו. המילה אחת, הוא יצר אותם מחדש״ שירת אפולינר שואפת להחיות את הבנאלי ולהצביע על היבטים יוצאי דופן שבשגרתי ובמוכר. אפולינר מבקש לשנות אץ הרגלי הראיה שלנו. כל אובייקט, שמכוח ההרגל הפך חסר חשיבות, אמור לשוב ולעורר בנו פליאה. מעתה ואילך מצויה השירה בכל מקום.
דאדא וסוריאליזם, 67 

יום שבת, 12 באפריל 2014

שירה סוריאליסטית

ההגדרה החדשה שהסוריאליזם העניק לשירה הרחיבה את תחומיה אף אל מחוזות שהיו זרים לה עד כה. הסוריאליסטים טענו ששירה וחלום חד הם, שביטויי הטירוף הם יצירה נשגבת, שלכל ניסיון לצלול לנבכי התת-מודע נודע ערך פיוטי.
דאדא וסוריאליזם בצרפת, 16

יום ראשון, 6 באפריל 2014

שיטה ואי-שיטה

המטרה שלי בעולם היא לגבור על השיטה. לצאת מן השיטה אל אי השיטה. 

יום שבת, 5 באפריל 2014

אחדות / קלאס

פסקה אחרונה בפרק 83
אילו ידעתי לצייר הייתי מראה באורח אלגורי את הכאב מבריח את הנפש מהגוף, אבל בה בעת הייתי משרף את התחושה שהכל שקרי: לא יותר מאשר אופנים של מכלול מורכב שאחדותו מצויה בכך שאין לו אחדות.

יום שישי, 4 באפריל 2014

הרווח שבין

ענייני הוא ברווח שבין מילה למילה אות לאות טקסט לטקסט אדם לעולם.
החלל שנותר כשאר אות עולה על הכתב ומותירה חללים שלמים של אי וודאות.

לדבר על מודע ועל תת-מודע ולשכוח את הלא-מודע

יום חמישי, 3 באפריל 2014

יום רביעי, 2 באפריל 2014

אתה יכול לכתוב (ש) ממשיכות נשמות אדם להיוולד

אתה יכול לכתוב. נו מה, כתוב אומר עגנון ושוב זה קורה לך. אתה ילד קטן בכיתה ג׳ שמבין אני בורא עולם. עד כדי כך מגלומני. זה גורם לך להיות ישו שכזה או נביא תנכי המודיע, עומד באותו המקום שענד ביאליק ומשוחח איתו בשפתו. שני בני האלוהים שואלים על אבא שמת. מטביעים סימנים משברי גופם אל חלקת נייר דמיונית. עכשיו אני כאן וכולם שם. בחצר ליד בעולם כולו. תורגלת להביט תכופות ממושכות ארוכות בנשמתך- כל סימן הוא אות לנשמה, ולאדם אין נשמה אחת. הרבה נשמות באלה שמתו באלה שימותו והן ממשיכות להיוולד. ממשיכות נשמות אדם להיוולד.

יום שלישי, 1 באפריל 2014

אנציקלופדיה לבריאות הנפש

חיי הנפש הלא מודעים - 98
חלום - גלוי וחבוי - 99,100

צורה ומהות

למילה צליל
ולרעיון לא
למחשבה אין צורה
לשפה יש צורה ומהות 
וכשצערבבים צורה ומהות
מתקבלת מחשבה אחרת
וככה מתפספס אני